נִגְזַר עָלַי לָתֵת לָךְ בְּמִלִּים אֶת מַה
שֶּׁאַתְּ לוֹקַחַת מִמֶּנִּי. אֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי
לֹא לִשְׂנֹא אֶת הַמְּקוֹמוֹת בָּהֶם אַתְּ
יוֹשֶׁבֶת בִּלְעָדַי, מְדַבֶּרֶת לֹא אִתִּי, וְלֹא
אֵלַי, שׁוֹתָה עִם חֲבֵרִים, מִזְדַּיֶּנֶת עִם
אֲחֵרִים, אֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי לְהִתְרַגֵּל לַשָּׁעוֹת
הָאֲרֻכּוֹת, בָּהֶן אֵינֵךְ זוֹכֶרֶת אוֹתִי, אֵינִי
קַיָּם אָז, אֶלָּא בְּאַהֲבָתִי, אוֹ בְּנֶחָמַת
כְּתִיבָתִי. לֹא שִׁיר קִנְאָה אֲנִי כּוֹתֵב, וְאֵינֶנִּי
מְבַקֵּשׁ בִּכְלָל שֶׁתִּהְיִי שֶׁלִּי, אֲנִי כּוֹתֵב כְּדֵי
לְהָאִיר: אֵין שַׁחַר לָאַהֲבָה הַלֵּילִית הַזֹּאת
שֶׁהַזְּמַן, זֶה הַיָּם הַגָּדוֹל, זֶרַע נִשְׁפָּךְ בּוֹ
לָרִיק תָּמִיד, הַזְּמַן הַמְאַכֵּל אֶת רִגְעֵי הָאַהֲבָה
מַצִּיעַ לִי לִשְׁכֹּחַ וּלְהִשָּׁכַח, לִלְמֹד לֹא לִהְיוֹת
לֶאֱהֹב אֶת רַגְלַיִךְ וְאֶת עֵינַיִךְ וְאֶת שְׂעָרֵךְ וְאֶת
בְּגִידָתֵךְ, כְּאִלּוּ הָיוּ כֻּלָּם רַק כַּפְתּוֹרִים וּפְרָחִים