שיר לאשה

“ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן” (בראשית רבה)

אָמְרוּ לָךְ לָשִׂים אֹדֶם וְלִלְבֹּש שִׂמְלָה עַלִּיזָה
וְלָצֵאת מִן הַבַּיִת בָּעֶרֶב וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ
אָמְרוּ לָךְ לֹא לִשְׁכֹּחַ אֵיךְ גַּם הַזְּמַן עוֹשֶׂה
אֶת שֶׁלּוֹ, תִּתְחַתְּנִי כְּבָר וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ
אָמְרוּ לָךְ לָקַחַת מַשְׁכַּנְתָּא וְלֹא לְחַכּוֹת יוֹתֵר מִדַּי
עִם הַיֶּלֶד הָרִאשׁוֹן וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ, אָמְרוּ לָךְ
לָמוּל אוֹתוֹ לַמְרוֹת הַכְּאֵב, כִּי כֻּלָּנוּ יְהוּדִים
וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ, אָמְרוּ לָךְ לֹא לָקוּם אֵלָיו
בַּלַּיְלָה כְּשֶׁהוּא בּוֹכֶה, שֶׁיִּתְגַּבֵּר, וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ
אָמְרוּ לָךְ לָקַחַת מוֹנִית וְלִנְסֹעַ אִתּוֹ לְמִיּוּן בִּגְלַל
חֹם גָּבוֹהַּ וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ, אָמְרוּ לָךְ לָקַחַת לוֹ
שִׁעוּרִים פְּרָטִיִּים, כִּי בְּלִי אַנְגְלִית אִי אֶפְשָׁר
וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ, אָמְרוּ לָךְ תַּחְסְכִי בִּשְׁבִיל
הָאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁלּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּתְקַדֵּם בַּחַיִּים
וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ, אָמְרוּ לָךְ אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת
אוֹתוֹ, תַּחְתְּמִי לוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לִקְרָבִי, וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ
אָמְרוּ לָךְ לָלֶכֶת כְּבָר הַבַּיְתָה, כִּי הַקְּצִינִים שֶׁלּוֹ
שׁוֹמְרִים עָלָיו טוֹב טוֹב, וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ
אָמְרוּ לָךְ שֶׁהַמִּלְחָמָה הַזֹּאת צוֹדֶקֶת, אֲפִלּוּ אַרְהַ”בּ
צְרִיכָה מְאֹד וְהוּא כְּבָר לֹא יֶלֶד, תְּנִי לוֹ לָלֶכֶת
וְעָשִׂית מַה שֶּׁאָמְרוּ

שְׂפָתֶיהָ חִוְרוֹת, יְבֵשׁוֹת, הִיא לֹא יוֹדַעַת מַה לִּלְבֹּש
פִּתְאֹם הִיא קָמָה בַּלַּיְלָה לְחַפֵּשׂ אֶת עָרְלָתוֹ שֶׁטָּמְנָה
מִזְּמַן בָּאָרוֹן וְזוֹ אֵינֶנָּה וְהִיא הוֹלֶכֶת אֶל חַדְרוֹ הָרֵיק
מִן הַשֻּׁלְחָן מַבִּיטִים בָּהּ מִכְתַּב הַסֵּרוּב מִשַּׁגְרִירוּת
אַרְהַ”בּ, וּגְזִיר מַאֲמָר שֶׁל פְּרוֹפֶסוֹר גַארְנִישְׁט, אַח
אֵיזוֹ מִלְחָמָה צוֹדֶקֶת, מֵאָז אוֹשְׁוִיץ הֲרֵי לֹא עוֹלָה
עַל הַדַּעַת פְּגִיעָה בָּרִבּוֹנוּת, שֶׁלָּנוּ. תִּישְׁנִי אִמָּא’לֶה

הַקִּירוֹת רוֹעֲדִים, גַּם הָרִצְפָּה, תִּישְׁנִי אִמָּא’לֶה
עוֹד מְעַט יָבוֹאוּ סוֹפְרִים קְטַנִּים לִקְרֹא לָךְ קוֹל
קוֹרֵא עַל הַמִּלְחָמָה הַצּוֹדֶקֶת. תִּישְׁנִי אִמָּא’לֶה
אַתְּ לֹא לְבַד, הָעָם אִתָּךְ וְגַם עוֹרְכֵי הָעִתּוֹנִים
וּמַצֵּבָה יָפָה מִשַּׁיִשׁ תְּקַבְּלִי חִנָּם וּמִכְתָּבִים מִשַּׂר
הַבִּטָּחוֹן. אַתְּ צְרִיכָה עַכְשָׁו הַרְבֵּה כֹּחַ, אוֹמְרִים
לָךְ וְאֵין לָךְ יוֹתֵר כֹּחַ לַעֲשׂוֹת מַה שֶּׁאוֹמְרִים לָךְ
(וּמִסָּבִיב שׁוֹתְקִים כָּל אֵלֶּה שֶׁשָּׁתְקוּ תָּמִיד
אוּלַי כִּי לֹא יָדְעוּ עָלַיִךְ כְּלוּם וְלֹא עַל בְּנֵךְ)

10.8.2006