מִסְתּוֹר לוּ הָיָה מִן הַיּוֹם הַנּוֹרָא
כְּמוֹ פָּנָס הַשּׁוֹמֵר לְתוֹךְ מְעָרָה
וְכֹחַ לְבַטֵּל אֶת הַקַּיָּם, אֶת כָּל מַה
שֶּׁהָיָה, גַּם אָז הָיִינוּ רַק נַעַר וְנַעֲרָה
מְבֹהָלִים, כְּמוֹ אַחֲרֵי זִיּוּן רִאשׁוֹן
אָנָאלִי, עַד הַבֹּקֶר פּוֹחֲדִים בִּגְלַל הַפֶּשַׁע
פֶּצַע לֹא נִרְפָּא, רָצוֹן לְאֹשֶר אֵינְסוֹפִי.
אוֹמְרִים הָרֶקְטוּם הוּא הַקֶּבֶר, וְאוֹמְרִים
נְעוּרִים יֵשׁ בָּעוֹלָם, זֶה נָכוֹן, אֲבָל לֹא
הִסְפַּקְנוּ עוֹד הַכֹּל (כְּמוֹ כֻּלָּם)