(שתי חוקרות מגיעות כדי לחקור את אפריים. האחת – צעירה, שרה. דמותה מגולמת בידי ‘נחמה’. השניה – ציפורה, מבוגרת יותר, מגולמת בידי ‘דבורק’ה’. במעבר אל הסובייקטיביות של אפריים, בהתרופפות הבסיס המציאותי של התמונה הקודמת, יש בתמונה זו ובתמונה הבאה שינוי באופי המחזה-הצגה. כאן, הדברים מאבדים את הממד הממשי שלהם. הדבר הממשי היחיד הוא פסקול וטלפונים שאפריים מקבל ונותן באמצעותם פקודות, בעיקר פקודות מעצר והוראות למפקדי הפלוגות. יש לבנות את הסצינה כך שהחוקרות הללו ייצאו מתוך הזיה, לאו דווקא באפקטים תאורניים, אלא במשחקו של אפריים, אשר למן התמונה הקודמת הלך והתעייף. החוקרות יוצאות, כמובן, מתוך הפחדים הזכריים שלו. להשתדל לא להיגרר ל’חלום נוסח תיאטרון ישראלי’. בתחילה מתכוננות השתיים לחקירה כאילו אין הוא בחדר, אבל בעצם הוא נמצא. הן פותחות תיקים, פורשות ניירות ומעצבות את צורת הנשים החדשות שהן מגלמות נוכח הקהל)

שרה
(לובשת חיוך שיעלה על פניה רק כאשר תשאל אותו שאלות. הוא יושב בפינה) אפריים! (הוא קם כאילו עכשיו רק נכנס, לוחץ לשתיהן את היד בחיוך סקסי. שרה מתיישבת בכורסתו. הוא עומד)

ציפורה
(בתקיפות) תשב בבקשה שם! (מצביעה על כסא בפינה)

שרה
(בטוב לב, מחייכת כמסוכם בפתיחה ביניהן) תגיד לנו בבקשה – למה הזמנת אותנו?

אפריים
רצחו אצלי שוב מפגין?

שרה
(רושמת את התשובה. אחרי שהוא ממתין לראות איך התקבלה תשובתו, היא מעבירה את הפתק לציפורה וזו מהנהנת, למקרא ההערה, הנהון ארוך. שרה עצמה לובשת, מיד עם השאלה, את החיוך הטוב והרחמני שלה, הלא מזויף) תראה, אתה מוכרח לעזור לי… לנו… לך (אפריים, שקם כבר קודם לכן, מתיישב עכשיו על השולחן ומשתדל ללטף את שערה באותה פוזה בדיוק שבה ליטף את נחמה בתמונה הקודמת)

ציפורה
(ממקומה בפינה, בצעקה חדשה) שב! תרסיס זרע! שב! (חוזר אל כיסאו בפינה) אתה יכול לסתום חורים בתודעה שלך במין, גושי מין, אבל אתה לא תסתום פרצות בחקירה בצורה כזאת. הבנת אותי? (אינו משיב) אתה הבנת אותי? (אינו משיב, אבל היא משנה את הנעימה, כאילו כבר השיב לה) ושלא תקום עוד פעם, אחרת נשתמש גם באמצעים אחרים. הבנת? (אפריים מהנהן והיא קמה) זה נכון שאיימת על אחד החיילים כאן שתמסור אותו לידיה של משפחת הערבי המת?

אפריים
כן

שרה
(חיוך טוב לב) אבל אתה הרי לא התכוונת ברצינות?

אפריים
(קם, נזכר שנצטווה לשבת. מתיישב) כן. דווקא התכוונתי ברצינות

שרה
(מיודדת עוד יותר. כמעט אינטימית. מחייכת) אבל לא היית עושה דבר כזה נורא, נכון? הרי הוא היה יכול למות, אילו מסרת אותו

ציפורה
כל מה שמעייף אותו, יכול למות מבחינתו

שרה
(ידידותית, קצת מודאגת) תראה אפריים, יש כמה טענות נגדך. (ציפורה משוטטת בחדר ובודקת דברים וחפצים. הוא מביט בה מדי פעם) למשל, אתה שואל? אתה נסעת לחו”ל בקיץ שעבר?

אפריים
(מעמיד פני אחוז תימהון) בזה העניין? הרצח ההוא בכלל לא מעניין אתכן

ציפורה
(בקשיחות. בדומה לשרה, גם היא נכנסת לתפקידה עם השאלה ואז פניה לובשים ארשת קשוחה) רצח? על איזה רצח אתה מדבר? רק אל תתחיל עם הטפות המוסר שלך. המוראליזם שלך מעורר, הייתי אומרת, די הרבה דחייה.

שרה
(כמו קודם, ידידותית) ספר לנו… בכלל, מה עשית שם. תבין… אנחנו חייבות לחזור עם תשובות לכל השאלות

אפריים
(רפה רוח) מה השאלה?

שרה
(מאוד “ערמומית”) אתה בטח לא נפגשת עם ערבים. הרי הונחֵיתָ לפני שיצאת

אפריים
(מתרעם) אז מה אתן נטפלות?

ציפורה
(קשוחה, כועסת) אתה רוצה שאני אגיד לך, למה אנחנו נטפלות? אתה נפגשת עם פלשתינאים בכירים באתונה, בכירים מהדרג הצבאי. (נרגעת) או אם להגיד את זה בצורה המשפטית אתה

אפריים
בוגד

שרה
(ממהרת להרגיע, מגייסת שוב את רכותה) זו רק לשון חקירה, אפריים. הבעיה היא כזאת: יש מידע שהסתובבת שם, לידם. אני אישית לא מאמינה

ציפורה
(גסה ורועשת) אני בטוחה שהוא נפגש איתם. הרגיש את עצמו גיבור, הרואי. די שטיפטפו לו וטפחו לו על השכם וסיפרו לו איך הוא מציל את עם ישראל, השבוי בידי מטורפים וכמה הוא הפרטנר שלהם לשלום

שרה
(פניה מרצינות. ברכות) הוא נהרג, הישאם, האיש שאומרים שאיתו נפגשת… אתה יודע?

אפריים
(צוחק) אולי בכלל אני הרגתי אותו?

ציפורה
אתה לא הרגת אותו… החברים שלו חשדו שמסר לך ידיעות. הם חיסלו אותו

שרה
(“לא מרוצה”. מתבוננת בניירות. ל”דעתה”, הוא מסובך כרגע והיא “מנסה להוציא אותו מהבוץ”) אפריים, לא טוב. לא טוב. אתה מנסה לפזר ראיות שונות, ואנחנו מנסות לבנות סיפור אחד. לטובתך, תן לנו את הסיפור השלם.

אפריים
(נהנה) באתם בטח בגלל החייל שאומרים שאני צעקתי עליו ואיימתי עליו

ציפורה
(קמה בזעם, סוטרת במהירות שתי סטירות על לחייו, בגב היד. את צעקותיה היא מפנה אל שרה) שהוא צעק. אומרים. מה הוא רוצה? שנביא הקלטות מהצעקות? מהעינוי הנפשי הזה?

שרה
(“מתעלמת” ממנה ומהאלימות שלה) החייל, אתה אומר, עלול להיות ראייה נגדך. מה עוד יכול לשמש בסיס להאשמות נגדך?

אפריים
(שפוף מאוד. משחק את תפקיד הנחקר. ראשו בין ידיו. ציפורה קרובה מאוד אליו, מוכנה לחבוט בו שוב, והוא נואש מהסיכוי להשיג את אהדתה של שרה) מה עוד? העמדות הפוליטיות שגיליתי … אפילו בנוכחות המקומיים

שרה
(מרוצה) כן

אפריים
מצד שני, אני יכול להגיד להגנתי, שזה רק תרם ליחסים הטובים שלי עם הנכבדים ולשקט בעיר. אבל אני צריך להדגיש שאני מאמין בדברים האלה שאמרתי

ציפורה
(בזלזול) במה אתה מאמין?

אפריים
(ברפיון מה) באי הצדק הבסיסי שבכיבוש

שרה
(מחייכת אליו) מה יכול להיות נגדך?

אפריים
השיחות שערכתי עם פעילי התנגדות בעיר… באזור. מצד שני, אני יכול להגיד שעשיתי את זה כדי להכיר את האויב

ציפורה
כן. או להעביר שמות של מבוקשים

אפריים
אבל עצרנו כאן אלפי בני אדם, בדיוק כמו בערים אחרות

ציפורה
אבל אף פעם לא את המנהיגים

אפריים
(אין לו תשובה. הפינג פונג נפסק. שוב הוא מתחיל) אתם לא מבינים. הם לא צריכים מנהיגים… זה בא מלמטה… עוצרים מנהיג אחד, קם מנהיג חדש (מקמט מצח) אולי החייל הזה דוד. אולי באמצעותו הפרתי את הסדר והמשמעת

שרה
(מהנהנת לעידוד) למה לא סילקת אותו מכאן?

אפריים
הוא לא רצה

ציפורה
(בעוד שרה מאוכזבת בגלל השקר שבו נתפס עכשיו) שקרן! הוא ביקש שתעביר אותו, בלי הרף! ונניח שלא רצה, מי שואל אותו? מי המפקד כאן? אתה, או מעשני הסמים?

אפריים
כן, הוא באמת ביקש לעבור מכאן. אני מצטער. הייתי זקוק לו כאן על ידי

שרה
אתה הומוסקסואל?

אפריים
אתם השתגעתם? סגן אלוף בצה”ל הומוסקסואל? עוד יפסלו את כל המחזה הזה!

ציפורה
מה אתה עושה מעצמך אידיוט? אתה יודע מה עשה לפני שהתגייס? אתה יודע שהיה פעיל באיזה ארגון שמאלני

אפריים
אז מה? החבר’ה האלה בארגונים האלה לא מסוגלים להרוג זבוב! לכתוב שירים הם יכולים!

שרה
(מחייכת) אתה יודע שהוא היה באתונה לפני שהתגייס לצבא?

אפריים
(נרעש באמת) אז מה? כל התרבות שלנו היתה באתונה. אז מה? אז כל התרבות שלנו תומכת בפלשתינאים? (לשרה) זה לא כל כך מוצלח, מה? (שינוי)

ציפורה
(עד עכשיו חיטטה בניירות ובארונות, עכשיו שולפת צרור חוברות של “פלסטין א-ת’אורה”) ומה זה?

אפריים
(מגמגם קצת) אלו? הה כלום. חוברות של “פלסטין א-ת’אורה”. מהמצוד האחרון. שכחתי להעביר. אל תדאגי, זה שאצלו נמצאו החוברות – כבר בפנים

ציפורה
(מדפדפת בתחושת תיעוב עמוקה) מה שמו?

אפריים
(מחייך אליה) מי יכול לזכור? את יודעת כמה עוברים אותי בשבוע?

שרה
(רצינית, בפעם הראשונה) מצד שני… מצד שני יכולים להגיד שהתכוונת למסור אותן, שהבאת אותן מאתונה

אפריים
(מהנהן) אני יודע.

(הן מסתודדות. הוא יושב בכיסאו בחוסר מנוחה. תחילה מליט פניו בין כפות ידיו. אחר כך הוא שעון על הכיסא, ראשו כלפי מעלה, ואחר כך שוב – כשפניו בין כפותיו)

שרה
אתה יכול לצאת

אפריים
(לא יוצא, נשאר לשבת בכיסאו) לחכות בחוץ?

שרה
כן חכה בחוץ

ציפורה
(מחכה עד שיעזוב. הוא קם, מסתובב סביב כיסאו ונשאר. היא שונה עכשיו מאוד מן הדמות שגילמה עד “יציאתו”) הוא לא עשה כלום. הסמרטוט הזה לא עשה כלום. כלום (צוחקת) הוא שתל הוכחות נגד עצמו, אבל הוא לא עשה כלום, האפס הזה.

שרה
(רצינית, שונה מאוד מהדמות הקודמת) ואולי הוא כן עשה? ואולי הוא הופך את הדו משמעות הזאת להסוואה.

ציפורה
(שינוי. סיכום. אורזות את חפציהן. חוזרות למראה הקודם של שתיהן. “שרה” לנחמה ו”ציפורה” ל”דבורק’ה”) את צעירה מדי. את מסתכלת על גבר ואומרת ‘הנה מעשים’ ואני רואה גזע מתפורר

שרה
כל מה שאני רואה, כשאני מסתכלת זה נער, ילד, כמעט תינוק יונק

(חושך)