(אפריים עומד ליד החלון המדומה ומתבונן בו, כלומר בקהל. נחמה נכנסת מודאגת. עוזי תלוי לה על הכתף. היא בדרכה לשמירה בשער. אפריים לא מסתובב אליה. פייסנותה מרתיעה וסוגרת אותו)

נחמה
(בזהירות, ובכל עדינותה וכוחה) אפריים? תדבר אלי, אפריים. אל תהיה כל כך קשה עם עצמך. (פאוזה) אתה לא רוצה לצאת מהחדר? אל תצא, אבל תדבר אלי, אפריים

אפריים
(אחרי שתיקה ממושכת) מי אמר לך שאני לא יוצא מהחדר? אני יוצא מהחדר מתי שאני רוצה. (פאוזה) רק בגלל שמישהו אמר שאני לא יוצא מהחדר, את חושבת שאני לא יוצא מהחדר? (פאוזה) רק בגלל שלא ראית אותי יוצא מהחדר, את חושבת שאני לא יוצא מהחדר? (פאוזה) רק בגלל שאת רואה אותי רק בחדר, את חושבת שאני לא יוצא מהחדר? (פאוזה) אני, למשל, יוצא לארגן הפגנות נגד הכיבוש, בלילה, בשכונות שאתם לא מעיזים להיכנס אליהן אפילו ביום עם כל הנשק שלכם (פאוזה) עכשיו די! אני לא רוצה לשמוע שום דבר על מצבי. אני צריך לעבוד קשה מאוד הלילה. (צוחק בקול. לא טבעי) אני צריך להזהיר כל כך הרבה חברים מפני מעצר. את יודעת מה זה להתחמק מפני המעקב שגדליה שם עלי?

נחמה
(לא מאמינה לו) בוא אלי אפריים (ניגשת אליו, אוספת אותו לחיקה)

אפריים
(לרגע הוא מתרפק ואחר כך נרתע) לכי מכאן (די נגעל) לכי מכאן. מה את מנסה להשיג? (פורץ בצחוק)

נחמה
(משנה צבע) אנשים אוהבים אותך, אפריים. החיילים שלך שואלים עליך, דואגים לך. אל תחשוב שכולם שונאים אותך. (פאוזה) בטח אף אחד לא שונא אותך כמו שאתה שונא את עצמך. (שינוי) אתה יודע? עבר כאן ערבי זקן, עצר ליד השער ושאל את הש.ג. אם זה נכון שאתה בבית סוהר. ואביגדור, זה שאתה כל כך שונא, צחק ואמר שאתה עוד תראה לכולם מי אתה באמת. (שינוי) אתה יכול לצאת מכאן. (שינוי) וגם שלמה יחזור, בסוף.

אפריים הוא לא חזר. הוא לא יחזור כבר. הוא מת.

נחמה
(שמחה להסכים איתו) בסדר בסדר. (שינוי) אבל אתה מוכרח להתאושש. (שינוי) בסוף השמירה אני אביא לך משהו לאכול. (שינוי) אפריים, כל כך הרבה מפגינים עוד ימותו כאן. אתה לא יכול להיכנס למשבר כזה בכל פעם

אפריים
זה לא המפגין, נחמה’לה (נרתע מגילוי הלב. מתיקות אחרת) מה אני מסביר לך? הרי את לא מבינה דברים כאלה.

נחמה
(מחליטה למחות ואחר כך מחליטה לא למחות) תסביר לי, אני אבין אפריים. אני לא כל כך מטומטמת

אפריים
(באותו אי רצון כמו קודם, אבל משהו ברוך שלה מוציא אותו מהקליפה, או שמא הוא שמח לצאת מהקליפה) אני צריך להשתנות, נחמה, ואני לא יכול. בשביל להמשיך להיות מה שאני, אני צריך להשתנות ואני לא יכול. את מבינה? (שינוי) לא את לא מבינה. (שינוי) מה זה הרוג בשבילך? יהודי.

נחמה
(די סולדת מהבכיינות שלו. פרובוקציה) וגם זה בקושי מזיז לי. (שינוי) אני אביא לך אחר כך קנקן קפה. אפריים, תגלה לי, אני לא אגלה לאף אחד, איפה שלמה?

אפריים
התחלת לרגל אחרי, מה?

נחמה
זה לא חשוב לי באיזה צד אתה, אני אתך.
אפריים
(הוא מחייך אליה, קצת מנותק, מצביע על הטלפון המצלצל. היא יוצאת) זה או גדליה, או אבא שלי, כדי להגיד לי שאני לא בסדר. או גדליה או אבא שלי. שיצלצל (עונה סוף סוף) הלו אבא? מה שלומך? מה אתה אומר? אתה בא לביקור? יופי. גם דבורק’ה כאן. כולם. כן כן (שינוי) חומה ומגדל. בטח, הרבה יותר קל להגן על הקולוניות, אם מיישבים בהן את כל המשפחה. (שינוי) כן כן. למה לא? תבוא. (מניח את השפופרת ובדיוק באותה נעימה ממשיך לדבר כאילו לתוך הטלפון) לא. אני יודע שלא גמרנו את השיחה. בטח אבא שאני זוכר. אנחנו – דוד והם גליית. נכון. לא גוליית אחד. 14 גולייתים. יותר? מה אתה אומר, אבא? הגולייתים מתרבים כמו שפנים? והדווידים? עושים גרידות? (שינוי) לא אבא. אני לא צוחק. המוסריות שלנו צריכה לצאת מההנחה שאנחנו חלשים, ולא חזקים. אני זוכר את זה אבא. כל הזמן. (שינוי) מה שלום דבורק’ה? היא בהריון. אל תתחיל להתרגש… היא בהריון, לא אני, אבאל’ה. עוד אין ילד, אז גם אין אבא וכשיהיה ילד, ידובר גם באבא וממילא, ממילא, כמו שאומרים, אבאל’ה, גם בסבא. אבא… לא… תבין, שום חייל לא נעלם, אבא. אתה רוצה לדעת את האמת? (מדמדם) אתה זוכר שאמרתי לך פעם, כשביקשת ממני להישאר בצבא, שהחיים שלי עם דבורק’ה לא יישארו חיים, אם אני אשאר בצבא? אתה זוכר, או שגם עכשיו תיתן לי איזה סיפור על עם ישראל בגולה ובשואה? ובכן לדבורק’ה יש ילד בבטן שלה… וזה בכלל לא מעניין אותי אם הוא שלי או לא. אתה לא תדע וגם אני לא אדע. למה אתה תמיד מטלפן כדי לריב איתי? למה אתה מעמיס עלי את הבעיות שלך? יש לי בעיות משלי. לא, לא בעיות צבאיות. בעיות שלי. רק שלי, אבאל’ה, אתה רוצה איזה סוד? משהו שרק אני יודע? בסדר. שמעת על החייל שנעלם? זה סוד. אני לא רוצה שתגלה לאף אחד – אני הוצאתי אותו להורג. למה? (צוחק) כי הוא עשה לדבורק’ה את הילד. ממש דרמה ריאליסטית. (מרעים בצחוקו וחוזר אל הטלפון) לפעמים, אבא, אני רוצה לקרוא לך שתעזור לי, אבל אז אני מבין שאתה לא יכול כבר לעזור לי ושכל דבר שבו אתה יכול לעזור לי כבר נגמר הזמן שלו. לא אתה לא יכול להבין אותי.

(חושך)