(דוד ואפריים משחקים דמקה. ייתכן שדוד מעשן סיגריה משונה, למרות שאין דבר כזה במציאות. חיילים לא מעשנים נפס בתפקיד. מצד שני, אולי דוד כן מעשן. אולי הוא בכלל מעשן סיגריה רגילה, אבל מעמיד פנים כאילו הוא מעשן נפס. מי יודע? משחק הדמקה מאפשר להם לעסוק עוד בהרבה דברים אחרים. נחמה מנגנת בחוסר כישרון כלשהו על הגיטרה שלה ומתנועעת בחוסר מנוחה בחדר, גם כשאין היא מנגנת וגם כאשר הם מדברים ביניהם. יחסיה עם אפריים הם חד-צדדיים הוא כמעט אינו מתייחס אליה וגם כאשר הוא מדבר אליה, הוא מסתכל על דוד ומתייחס רק אליו)

אפריים
ימים לא יצאתי הביתה. נכון או לא?

דוד
לא לא. היא באה לכאן. זה כאילו נסעת הביתה

אפריים
מה פתאום? דיברנו על שבירת שיא חדש בלא-לנסוע הביתה. אני לא יצאתי הביתה כבר חמישים ושבעה ימים.

נחמה
(לעצמה, כאילו אל אפריים) גבורה גדולה כל כך, מה כבר יש לך בבית?

דוד
(שניהם משחקים) אפריים, כדאי לך להפסיק כבר לעשות התערבויות על דברים כאלה. (נוזף בו במעין קינטור) זה לא כל כך מצחיק העניין הזה. הרי אתה כבר הפסקת לצאת גם מהחדר הזה. אולי תלך לרופא, בכלל? אפילו נחמה מסכימה בסתר ליבה שאתה צריך לראות רופא.

נחמה
(בכעס) אני לא חושבת שהוא צריך רופא. אני חושבת שהוא יצטרך רופא, אם הוא ימשיך לבלות אתך

אפריים
(מתבונן בלוח, מבצע כמה מהלכים, מדבר כלאחר יד אל נחמה) נחמהל’ה, תנגני לנו את “שחקי שחקי” (היא מנסה, אבל נתקעת בשתי המלים הראשונות, בערך), זה השיר הכי יפה שיש לנו (גם הוא מנסה לשיר וגם הוא לא יודע לשיר, עכשיו הוא מנסה להוויץ) מי יגיד לי מה קרה לשלמה?

דוד
מצידי אפשר היה לחטוף אותו ולהחליף אותו בראש הממשלה

אפריים (בסתמיות) מי חטף אותו?

דוד
(נחמה שרה ברקע)
חטפו אותו. אני ממש משוכנע שחטפו אותו

אפריים
הוא ברח לאילת

דוד
אפריים, די עם השטויות שלך, תגיד איפה הוא. אמרו שראו אותו אתמול בשוק. תגיד לאן הוא הלך

אפריים
מה עוד אמרו?

דוד אני לא אחד השטינקרים שלך (אפריים סוטר לו; דוד מושפל ונכנע) אמרו שהחקירה שלו אצלך היתה קשה מאוד (עוד סטירה) אמרו שדחפת אותו ללכת לשוק

אפריים
מה עוד אמרו?

דוד
אתה חושב שבאמת התעניינתי? מצידי יכלו לגרור אותו מאחורי קומנדקר, אבל אני לא מאמין, שאתה באמת יכולת לעשות משהו חיובי כמו להרוג אותו

אפריים
(מדבר אל נחמה בלי להביט עליה) הי את, מה אמרו?

נחמה
(מְחַקָּה אותו) הי אתה, מה אמרו על מה?

אפריים
(אדיש. עונה בחוסר עניין תוך כדי משחק) מה אמרו על החקירה?

נחמה
(מלווה את דבריה בגיטרה) אנחנו לא השטינקרים שלך.

אפריים
(בגסות ובכעס) אל תתחילי להתנהג לי פה כמו מאדאם. הבנת אותי?

נחמה
(ממשיכה להתגרות בו) על איזה חקירה אתה מדבר? זו שכיסחת לסטודנט ההוא את הפרצוף?

דוד
מה פתאום? אפריים לא מכסח את הפרצוף לאף אחד בחקירה

אפריים
(נרגז) מאוד אני שאלתי אותָךְ שאלה אחת (דוד מתחיל לצחוק) מה אמרו על החקירה של שלמה? (מביט על דוד, כועס על נחמה) אני רוצה לדעת מה אומרים בחוץ על החקירה של שלמה (משנה צבע, מאיים) את יודעת מה? הרבה יותר מתאים לך להיות עם פה פתוח, אבל לא מדבר. את יודעת למה אני מתכוון?

נחמה
(צוחקת צחוק מרושע) לא פלא שאשתך ברחה לך. (“נכנעת”) בסדר, שעינית אותו עינוי רוחני, אמרו ואמרו שאיימת עליו בהוצאה להורג, ושבקעו מכאן צעקות כמו מחקירה של ערבי, שאפילו הוצאת אותו להורג בכדורי דֶמֶה, ושנתת לו להאמין עד הרגע האחרון, שהוא ימות

אפריים
(מרוצה, מביט בדוד ומנצח אותו במהלך ארוך בדמקה, מדבר אל נחמה) בסדר. חופשי! (לדוד, ביתר נחמדות) תגיד לי, מי סיפר את זה?

דוד
אפריים די, די! למה אתה לא יוצא מהחדר? תתאוורר קצת! התחלפו הפלוגות. הי! יש שקמיסטית חדשה עם חזה גדול שכל פטמה אצלה – מצנח. גדליה כבר התלבש עליה ואתה תקוע לך כאן בחדר. כמה ימים כבר לא יצאת ממנו? מה קרה? עוד משבר? המצוד הגדול מפחיד אותך?

אפריים
לפני 18 שנה היה לי קצין… איש שקט… קשוב לקולות שלא שמענו… עם מבטא מזרח אירופי. היינו קוראים לו כהה, במקום ככה. כבשנו את קונייטרה. היטלנו עוצר. כל הקריירה שלי אני מטיל עוצר ומדמה את פריצת השיירות לירושלים במצור… שתי המלים הראשונות שלמדתי בערבית היו עוצר ותעודת זהות. פתאום עבר את הכביש ילד סורי עם ילקוט בית ספר על הגב… כהה אמר לי תעצור אותו, תבדוק את הילקוט, יש לו תכשיטים ואחר כך תחזיר לו את התכשיטים. עצרתי את הילד. אז עוד לא כל כך הרביצו. היינו יותר טובים מכם. היו לו תכשיטים בתיק. החזרנו לו אותם. נתנו לו ללכת. שאלנו את ככה איך ידעת כהה? והוא אמר לנו ככה כהה אני העברתי את התהשיטים של המשפהה, כשבאו הגרמנים

גדליה
(נכנס פתאום) סליחה, שאני מפריע. אני מוכרח לדבר אתך

אפריים
(בהתלהבות גדולה מאוד) הלו גדליה, שמעתי שלשקמיסטים החדשה יש שדיים גדולים כמו שני לוחות הברית ואתה מנסה לצייר אותם (דוד פורץ בצחוק. נחמה מליטה את פניה בידיה ומתפקעת מצחוק חרישי)

גדליה
(נעלב מאוד) אני לא אוהב בדיחות כאלה, אפריים. אני גבר נשוי (לשני החיילים) שניכם, תעופו מפה (לדוד) הבנת אותי? וגם את, תקחי את הגיטרה שלך ותעופי מפה מהר (שניהם מצייתים ויוצאים כמו ציפורים מעופפות לקול צחוקו של אפריים)

אפריים
למה אתה מתרגש כל כך?

גדליה
(שוב תופס שלטון של ממש, מלא זעם פרוע) עכשיו אתה תסתום ואני אדבר. הבנת אותי? אתה יודע מה מספרים בחוץ? אני הרי יודע שהוצאת אותו לחופשה. כמו שהוריתי לך. יפה מאד. אבל אני לא יודע מי טרח להפיץ כאן את השמועות האלה. ואתה יושב לך כאן ונהנה. אפריים, אם חיילים פוחדים מהאויב – זה לא רע. חיילים פוחדים, יורים בלי לבכות אחר כך. אבל כשחיילים פוחדים מהמפקד שלהם ומהאויב, בו-זמנית, הם מתחילים להמציא סיפורי זוועות, ואחר כך הם לא יודעים במי לירות ואחר כך הם יורים בעצמם. ואתה יושב לך כאן ובמקום להוציא אותם למסדר ולהזים את השמועות, אתה מפטפט לך עם שני המזדיינים שלך, ונוס וקופידון, לועג לי בנוכחותם ומוציא את כל החרא שיש לך (אפריים צוחק בהנאה אמיתית. פאוזה. שינוי) אתה לא עשית את זה באמת? מה שאומרים שם בחוץ? אתה הוצאת אותו לחופשה, כמו שאמרתי לך, לא?

אפריים
(ממשיך לצחוק. חדל. מציע) תבדוק, תצלצל אליו הביתה

גדליה
(מביט בשעונו) עכשיו? בשעה כזאת?

אפריים
אתה דואג לו, לא? חייל עברי, בן לאם יהודיה

גדליה
(אינו מאמין, אינו מבין, חושש לטעות) ואם הוא לא הגיע הביתה?

אפריים
(מרוצה מאוד מהמבוכה. סוף סוף הוא שולט בגדליה באמצעות ה”דילמה” לטלפן או לא לטלפן) דווקא בגלל זה. צריך להחליט מהר על חיפושים. לא? אולי עוצר אפילו

גדליה
(כועס מאוד) שוב אתה עם הפוליטיקה שלך. מי מדבר על עוצר?

אפריים
(סרקסטי מאוד) למה לא? גדליה, מה קורה לך? עוצר זה הסמל שלנו. לא?

גדליה
(מביט בשעונו ומחליט) אתה הרי מטורף לגמרי… מה המספר שלו?

אפריים
(יודע בעל פה) 5230587

גדליה
אתה טילפנת כבר, מה?

אפריים
לא, אבל מסרתי את המספר למשפחת ההרוג. שיספרו לאמא של החייל הזה, מאיזה מרחק ירה בנער המפגין, הגיבור שלה. בכלל, הגיע הזמן שיטלפנו מכאן לתל אביב, לא?

גדליה
(בעודו מחייג ונכשל, מחייג ונכשל) מה אתה רוצה מהילדים האלה? הצבא שולח אותם לכאן ואתה מתעלל בהם בגלל שהם כאן. (שוב ושוב הוא מנתק ומנסה לחייג) אני לא אתפלא בכלל אם אתה נעלת אותו ואתה מחזיק אותו כאן, באחד הארונות. בטלפון הלו? רק רגע. (מכסה את הפומית) זאת אשה מבוגרת (מנתק בפחד כלשהו)

אפריים
תן לי (נוטל את השפופרת ומחייג. גדליה מחפש משהו בחדר בקדחתנות. אפריים מבחין) הלו? אמא של שלמה? מדברים מהצבא. כן, אפריים. לא לא. אפריים המושל. לא לא. את לא צריכה לקרוא לבעלך. תקשיבי לי טוב. רציתי רק לשאול אם הבן שלך, אל תתחילי לבכות, בבקשה ממך, אם הבן שלך הגיע הביתה? אם הוא הגיע כבר הביתה, שיתקשר עם היחידה… דואגים לו מאד, בייחוד הסגן שלי… גדליה. כן הוא מוסר לך דרישת שלום (מנתק ומחייך. אל גדליה) ידעתי שאסור לי לשמוע בקולך להוציא הרפתקן ימני קיצוני כזה לבד הביתה. כדאי היה, אחרי הכל, לעשות לו משהו אחר. פחות צרות. בגלל הנוחיות שלך הלך חייל. חבל

גדליה
עכשיו אתה תסביר לי מה הולך כאן. איפה הוא? (אפריים לא עונה) אתה הוצאת אותו לחופשה? (מטלטל אותו) איפה שלמה? (מתבונן בהנאה של אפריים) אתה לא צילצלת בכלל אליה? (מתבונן בו היטב) מאיפה יש לך המספר הזה? (שוב מביט בו( אתה כן צילצלת! מניאק. מטורף! פרוורט!

אפריים
(מתקפל על כיסאו כמו נחקר. נהנה לשחק את הנחקר הפוחד. נהנה להיחקר. מגלם בג’סטות שלו את הנחקרים שלו) היא דואגת, אמא שלו. תגיד, אתה חושב שסבל יהודי דומה במשהו לסבל ערבי? היה כדאי פעם לעשות ניסוי

גדליה
(סותם לו) אתה והניסויים שלך! ערבים, יהודים, אימהות, אברי מין. הכל חומר לניסויים. מספיק עם זה. רע לך פה? תסתלק מכאן. די, אבל תפסיק להרוס בני אדם

אפריים
לפני 18 שנה היה לי קצין… איש שקט… קשוב לקולות שלא שמענו… עם מבטא מזרח אירופי. היינו קוראים לו כהה, במקום ככה. כבשנו את אל עריש. היטלנו עוצר. כל הקריירה שלי אני מטיל עוצר ומדמה את פריצת השיירות לירושלים במצור… שתי המלים הראשונות שלמדתי בערבית היו עוצר ותעודת זהות. פתאום עבר את הכביש ילד מצרי עם ילקוט בית ספר על הגב… כהה אמר לי תעצור אותו, תבדוק את הילקוט, יש לו תכשיטים ואחר כך תחזיר לו את התכשיטים. עצרתי את הילד. אז עוד לא כל כך הרביצו. היינו יותר טובים מכם. היו לו תכשיטים בתיק. נתנו לו ללכת. שאלנו את ככה איך ידעת כהה? והוא אמר לנו ככה כהה אני העברתי את התהשיטים של המשפהה, כשבאו הגרמנים

גדליה
(על סף זעם היסטרי. שקט. מאוים) למה אתה מספר לי את זה? תאמין לי, חלאת אדם, בן טובים מפונק שכמוך. אתה עוד תגמור את החיים שלך בבית סוהר. אני לא אבוא לבקר אותך, כשתירקב שם. _פאוזה ארוכה) למה היה לך להסתבך? לא יותר טוב היה להימצץ כאן אצל הזנזונת הקטנה והמשרת הקטן? רדיו, טלוויזיה, מכונית ותלושי שק”ם.

(חושך)