מֵעַל גְּבָעוֹת צוֹפוֹת אֶל לִבּוֹ
הַשָּׂעִיר שֶׁל הַלַּיְלָה, יָרֵחַ גָּדוֹל
וּמָלֵא כַּעֲפִיפוֹן זָהָב עֲנָק מְטַפֵּס
הַשָּׁמַיְמָה, מֻקָּף הֲמוֹנֵי כּוֹכָבִים
עֲרֵמוֹת שֶׁל גַּרְגִּירֵי תִּירָס, וּבָאֲוִיר
עוֹמֶדֶת קְמִילַת פְּרִיחוֹתָיו שֶׁל אָבִיב
חָפוּז, מְעֻשֶּׁנֶת כְּמִזְרָנִים צְבָאִיִּים.
רַק חַיּוֹת הַלַּיְלָה זָעוֹת, קַשְׂקַשֵּׂי
לִוְיָתָן כֵּהֶה, וְעֵינֵיהֶן הַיְרֻקּוֹת
נֶעֱצָמוֹת בָּאֲדָמָה וּפַחִיּוֹת שֶׁמֶן
מְכוֹנוֹת וְקֻפְסוֹת שִׁמּוּרִים
רֵיקוֹת וּבְרָגִים וּמַסְמְרִים וּבְנֵי
אָדָם עֲיֵפִים מִמָּדוֹן