דלת סגורה

תָּמִיד הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת
הַחֹשֶךְ מְלַקֵּק כְּמוֹ כַּלְבָּה
חַנְפָנִית, וְאוֹר מִן הַפֶּתַח
מַחְזִיר נְשִׁיכָה, אַחַר
כָּךְ הַחֹשֶךְ נָסוֹג וּבִפְנִים
בַּצְּפִיפוּת, בָּרַעַשׁ, גְּזִירֵי
אֲנָשִׁים מִשְּׁבוּעוֹנֵי אָפְנָה

אִלְּמִים. קְצָת אַחֲרֵי חֲצוֹת
כְּמוֹ בְּרוֹמָן צָרְפָתִי, הַדֶּלֶת
(שׁוּב) נִפְתַּחַת, וּבחור/ה
יוֹצֵא/ת, מַבִּיט/ה בַּשָּׁעוֹן
הולך/ת מִשָּׁם לְבַד/ה.
כָּכָה מַתְחִיל הַשִּׁיר.
כָּכָה הִתְחִיל הַשִּׁיר

וּתְחִלָּתוֹ כְּבָר מֵאָחוֹר
כְּמוֹ דֶּלֶת. שׁוּם הִיסְטוֹרְיָה
לֹא רָגְשָׁה, לֹא מִשּׁוּם
שֶׁאֵינֶנּוּ מַאֲמִינִים בָּהּ
(בְּעֶצֶם הַלַּיְלָה הַזֶּה
הֶחְלִיט שַׂר הַהַשְׁמָדָה

לִמְחֹק כְּפָר שָׁלֵם
בְּמֶרְחַק זַעֲקַת תְּחִנָּה
מִן הַבַּר הָרוֹעֵשׁ, וַאֲנַחְנוּ

לֹא נַאֲמִין בַּהִיסְטוֹרְיָה?)
הַדֶּלֶת נִסְגֶּרֶת וְעִמָּהּ נֶאֱטָם
גַּם הָרַעַשׁ, אַחַר כָּךְ טוֹבֵעַ
הָרְחוֹב שׁוּב בַּשֶּׁקֶט
וּמִתְרַגְּלוֹת הָעֵינַיִם
לִרְאוֹת בִּבְהִירוּת, כְּמוֹ
בִּצְלִילָה אַחְרוֹנָה, כְּמוֹ
בִּצְלִילָה אַחְרוֹנָה
כְּמוֹ בִּצְלִילָה אַחְרוֹנָה
אַחְרוֹנָה, בַּקֹּר הַחוֹפֵן

בֵּין צְלָלִיּוֹת, סְלָעִים
רַכִּים, אַצּוֹת, דְּגִיגִים
רוּחוֹת רָעִים וּמְחַבְּקִים
וּמְחַבְּקִים. שׁוּב נִפְתַּחַת
הַדֶּלֶת (אוֹר שׂוֹרֵט, רַעַשׁ
מְנַסֵּר) וְנִטְרֶקֶת. הָעוֹלָם
מֻסְגָּר לַלַּיְלָה, מִן הַבַּר

יוֹצֵא גֶּבֶר (אִם כָּךְ קֹדֶם
יָצְאָה מִשָּׁם אִשָּׁה), מַבִּיט
לְאָחוֹר, לְרֶגַע, מְמַהֵר
בְּעִקְּבוֹתֶיהָ, הַכֹּל יָכוֹל
לְהַתְחִיל בַּצַּעַד הַנִּרְגָּשׁ
הַזֶּה. בִּרְכָּיו רוֹעֲדוֹת
קוֹלוֹ יִצְטָרֵד אִם יִפְתַּח

אֶת הַפֶּה, עוֹד רֶגַע
תַּתְחִיל אַהֲבָה, אוּלַי

בְּסוֹפָהּ תִּוָּלֵד לָהֶם
תִּינֹקֶת, וּכְשֶׁתִּהְיֶה
בַּת שְׁלֹשָה חֳדָשִׁים
יִמָּלֵא בֵּיתָם רִנָּה, אָדָם
חָדָשׁ בַּבַּיִת, תִּקְוָה לִחְיוֹת
בְּמָקוֹם אֶחָד, בְּלִי רָצוֹן

לִנְדֹּד, בְּלִי זַעֲקוֹת
תְּחִנָּה מִחוּץ לַחַלּוֹן.
עַכְשָׁו עוֹד חֹשֶךְ. הַחַיִּים
לֹא פָּרִיז (אֲנִי יוֹדֵעַ
זוֹ לֹא הַנְּקֻדָּה
אִי אֶפְשָׁר לִסְגֹּר) יֵשׁ
לְהַמְשִׁיךְ, בֵּין הַחֹשֶךְ
מִן הָהָר לַחֹשֶךְ

מִן הַמִּדְבָּר. עַל הַיָּם לֹא
נְדַבֵּר מֵרֹב כְּאֵב, וְלֹא
עַל הַמָּוֶת סְבִיבֵנוּ
הַמָּוֶת שֶׁלְּטוֹבָתֵנוּ
וְלֹא עַל מוֹת חֲלוֹמוֹתֵינוּ
וְלֹא עַל חֲלוֹמוֹת הוֹרֵינוּ
עַל חֲלוֹמוֹת הוֹרֵי-הוֹרֵינוּ

אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים דָּבָר, גַּם
לֹא אֶת שְׂפוֹתֵיהֶם, בְּנִי
וְאֵין לִי בְּרָכָה בִּשְׁבִילְךָ
זוּלַת שֶׁתִּזְכֶּה לִשְׁכֹּחַ
אֶת הַשָּׂפָה בָּהּ כָּתַב
אָבִיךָ אֶת סְפָרָיו

11.4.2003