יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא, קוֹרְאִים לוֹ, לְעוֹדְדוֹ, שֶׁלֹּא יִגְמֹר בַּכֶּלֶא
שָׁם הֲרֵי יָשִׂימוּ לוֹ בַּתַּחַת (בֶּן אָדָם, אוֹמְרִים לוֹ, תִּהְיֶה חַיָּל
קְצָת), עָרִיק יִהְיֶה, יֻחְזַר בְּכֹחַ, לַכֶּלֶא יִשָּׁלַח, כָּל הַלַּיְלָה
צָרַח, אַחֲרֵי שֶׁהָרְגוּ בַּחֹשֶךְ, הִגִּיעוּ בְּרִיצָה עַד לַעֲצֵי הַזַּיִת
בַּשָּׁמַיִם חִיֵּךְ יָרֵחַ מְפֻיָּח, עֵינָיו שֶׁל הַנִּדּוֹן לְהֶרֶף נִפְקְחוּ
כְּלוּם לֹא אָמַר, אוּלַי אָמַר, וְשָׁתְקוּ הָעוֹמְדִים כִּי הַמָּוֶת קָצַר
אֶת הָאוֹר הַמּוּזָר הַשָּׁחוֹר, וְהַנָּבִיא כָּל הַלַּיְלָה צָרַח בְּבֶכִי
מַר: “הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת שָׂדֶה בְּשָׂדֶה יַקְרִיבוּ”. הַמְפַקֵּד
כְּבָר בֶּן 22 (מֵת עַל עָמוֹס עוֹז, אַחֲרֵי הַצָּבָא יִלְמַד תִּקְשֹׁרֶת) אָמַר
לְרַבַּ”ט יְשַׁעְיָהוּ: “קֹדֶם כֹּל תְּנַקֶּה אֶת הַנֶּשֶׁק, אַחַר כָּךְ תַּתְחִיל
עִם בִּקֹּרֶת”. אֲבָל רָשִׁ”י פֵּרֵשׁ: “‘הוֹי מַגִּיעֵי בַּיִת בְּבַיִת’, אַתֶּם
גּוֹזְלִים לָעֲנִיִּים אֶת אַרְצָם שֶׁתִּהְיוּ אַתֶּם לְבַדְּכֶם יוֹשְׁבִים בָּהּ”
וְכֻלָּם אוֹמְרִים לִישַׁעְיָהוּ: “אָז מָה רַע בָּזֶה, בֶּן אָדָם, תֵּרָגַע”.

(וְאָמַר הָאַלּוּף בַּדֻּבּוֹן:
גֹּרַשְׁנוּ כְּמוֹ כְּלָבִים מִלְּבָנוֹן
עַכְשָׁו מַגִּישִׁים רַק חֶשְׁבּוֹן)