בֵּין חֲשֵׁכָה מְפַעְפַּעַת מִתַּחַת לַמִּטָּה, מִן הָאָרוֹן
מִן הַחַלּוֹן, מִלֹּעוֹת הַנַּעֲלַיִם, לְבֵין פָּנָס צְהֹב-
עַיִן, מֻנָּח בַּמִּטָּה גּוּף חַי, מְטֻפָּח, בָּשָׂר וָדָם מִן
הַחַיִּים, שֶׁהֵם צִפִּיָּה לְאַהֲבָה, כְּאִלּוּ הַבְּדִידוּת
הִיא יַיִן בְּחָבִית גְּדוֹלָה. אֵיפֹה הַגֶּרֶב, אוֹ הַגֶּרֶב
מֵאֶתְמוֹל, הַחֶדֶר הֶחָשׁוּךְ שׁוֹנֶה מִן הַמּוּאָר, אַף
פַּעַם לֹא אֶלְמַד אֶת הָאֶחָד מִן הַשֵּׁנִי, קֹדֶשׁ מֵחֹל
אוֹר מֵחֹשֶךְ, גֶּרֶב מִנַּעַל, מֵעַקְרָב, מִמַּיִם, מִשְּׁלוּלִית
דָּם, שִׁלְיָה שֶׁהִתְנַפְּצָה, תִּינוֹק נִמְעָךְ כְּמוֹ בֵּיצָה. “הֵי
אַתָּה, נִרְדַּמְתָּ אוֹ מָה? קוּם, אֵין לָנוּ אֶת כָּל הַזְּמַן”.
“אֵיפֹה הָעַקְרָב?” “אֵיפֹה מָה?” “חָלַמְתִּי עַל הַיֶּלֶד שֶׁלִּי
עַקְרָב עָקַץ אוֹתָנוּ”. בִּרְסִיסֵי הַיְקִיצָה חָלַם זְמַן מְכֻוָּץ
בְּמִלָּה, בְּגוּף, בִּתְשׁוּקָה. “תֵּן עוֹד דַּקָּה”. עוֹד דַּקָּה