הַלֵּב
הוּא
תִּינוֹק
עֵר
בַּחֹשֶךְ
בְּלִי
מַחְשָׁבוֹת
וּזְמַן, רַק
עֵינַיִם
פְּקוּחוֹת.

מִכָּאן גַּם חֶסֶד
הַשֵּׁנָה, מְנוּחָה
שְׁלֵמָה בְּחֵיק
הָרַחֲבוּת וְשֶׁקֶט
אֵינְסוֹפִי, מְתִיקוּתוֹ
הַמְפַתָּה שֶׁל
הַמָּוֶת. לֹא
לְהִטַּלְטֵל, לָמוּת
לֹא לְהָמִית.