יֵשׁ שְׁעַת
לַיְלָה שֶׁסִּפּוּרִים
מִתְמוֹטְטִים
כְּמוֹ פַּרְפַּר נוֹפֵל
מִן הַתִּקְרָה, הַדִּבּוּר אֵינוֹ
מוֹצֵא צוּרָה, לֹא
אֹזֶן, הַבְּהֵמוֹת שׁוֹאֲגוֹת, לֹא רְעִידַת
אֲדָמָה, לֹא מַכּוֹת חַשְׁמַל מַכְאִיבוֹת
הַמִּלִּים הַלָּלוּ אַחֲרוֹנוֹת אָז, שׁוּם דָּבָר
לֹא יִזְרַח עוֹד, “תַּגִּיד לִי”, אֲנִי אַגִּיד:

בְּתוֹךְ עִסָּה גְּדוֹלָה
שֶׁל בְּשַׂר הַזְּעָקוֹת
דָּם בְּלִי תַּחְבִּיר
וְהִגָּיוֹן מְעַיֵּף, לֹא
מְעַיֵּף, מִתְנַכֵּל
אַנְקוֹל
הַהִגָּיוֹן
עוֹקֵר
הַכֹּל
סִפּוּרִים