בַּלַּיְלָה שִׂחַקְתִּי בְּסֶרֶט מְצֻיָּר
הָלַכְתִּי עִם עֻבָּר
לִשְׁתֹּל אוֹתוֹ בָּאֲדָמָה

לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה. הָיִיתִי לְבַד
אֲנִי וְהָעֻבָּר בַּיָּד, כָּל הָעוֹלָם
בָּרַח לִי, לֹא בָּרַח, נֶעֱלַם.

פֶּרַח אָדֹם שָׁר (בְּקוֹל שֶׁל מַלְאָךְ
עַכְבָּר): “יְמִימָה אֲנִי רוֹצֶה לִחְיוֹת”
לֹא הָיִיתִי יְמִימָה וְכַנִּרְאֶה חִפַּשְׂתִּי

אֵיךְ לְהַשְׁקוֹת אוֹתוֹ כְּאִלּוּ בִּשַּׁלְתִּי
מִסֵּפֶר בִּשּׁוּל. הָיִיתִי לְבַדִּי בָּעֲרוּגָה הַזֹּאת
וּמַנְגִּינַת הַחֲלוֹם אָבְדָה
לִי, רַק הַקּוֹל הַדַּק
רוֹצֶה לִחְיוֹת