(מַה אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר עַל הַמָּקוֹם?)
דִּירַת מַרְתֵּף טְחוּבָה שֶׁשָּׂכַרְתִּי, כְּשֶׁבָּאָה
אֵלַי אֲהוּבָה שֶׁהִכַּרְתִּי בְּחוּ”ל, וְהַרְבֵּה שִׁעוּל.
(וּמַה אֲנִי יָכוֹל לוֹמַר עַל הָאַהֲבָה?) אָהַבְתִּי אוֹתָהּ.
(בִּגְלַל מַה?) אֲנִי לֹא יָכוֹל לִזְכֹּר פֹּעַל
אֶחָד כְּדֵי לִמְשׁוֹת זִכָּרוֹן מְדֻיָּק מִן הַנְּשָׁמָה (בְּלִי
סִפּוּר): בַּלַּיְלָה לִפְנֵי הַטִּיסָה הִיא יָשְׁנָה
(הַאִם קִנֵּאתִי בַּחֲלוֹמָהּ?) הָיָה לִי הֶתְקֵף אַסְטְּמָה.
הָיִיתִי עָסוּק בִּקְשָׁיֵי נְשִׁימָה.

אֲבָל שָׂמַחְתִּי שֶׁיָּשְׁנָה. הַכַּעַס סָר
מִפָּנֶיהָ, הִנֵּה הִיא נֶחְלֶצֶת מִמֶּנִּי,
כַּרְטִיס כְּבָר קָנְתָה, חַיֶּיהָּ
יַתְחִילוּ, תָּטוּס כַּמָּה שָׁעוֹת
וְתִהְיֶה בִּקְצֵה הָעוֹלָם (מֵרַרְתִּי
אֶת חַיֶּיהָּ, עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ. לוּ
מָחַלְתְּ לִי עַכְשָׁו מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה:
חַיְּכִי); אֶתְאַבֵּד אִם תֵּלְכִי, אֹמַר
לָהּ, וְכָל דִּבְרֵי הַנְּשָׁמָה שֶׁלֹּא
אָמַרְתִּי (כִּי הָיִיתִי עָסוּק בַּנְּשִׁימָה?)

יָשַׁבְתִּי בַּחוּץ מִתְנַשֵּׁף מְצַפְצֵף וְהִבַּטְתִּי בְּפֶתֶק
פְּרִידָה (יַלְדוּתִי) שֶׁכָּתְבָה. הֶחְלַטְתִּי לִשְׁמֹר אוֹתוֹ
כָּל חַיַּי מֵרֹב אַהֲבָה. שָׁמַרְתִּי אוֹתוֹ הַרְבֵּה יוֹתֵר
מִשָּׁנָה, וַאֲנִי זוֹכֵר אוֹתוֹ גַּם עַכְשָׁו מִקֵּץ
עֶשְׂרִים שָׁנָה. אוֹתִיּוֹת אֲדֻמּוֹת, זְכִירָה מְשֻׁנָּה.