מֵעֵבֶר לַקִּיר אֲנִי

לֹא-נִשְׁמָע שׁוֹמֵעַ
נְשִׁימָה. “תִּהְיֶה מְאֻשָּׁר,
קְנֵה לְךָ עֵט
וּנְיָר”. אֶהֱיֶה
מְאֻשָּׁר הִבְטַחְתִּי
לָךְ, אֶכְתֹּב שִׁירָה:
“אֶהֱיֶה מְאֻשָּׁר
בַּמְּאֻשָּׁרִים
אֶכְתֹּב הֲמוֹן הָמוֹן
שִׁירִים”. אָדָם כָּבֵד
אֵינוֹ כּוֹתֵב שִׁירִים.
(שִׁיר
הוּא צֵיד
חֲרָקִים)

לֹא כָּךְ: שִׁיר
הוּא סְדָקִים
בַּקִּיר. הִבְטַחְתִּי
לָךְ: אֶהֱיֶה מְאֻשָּׁר
אֶכְתֹּב שִׁירִים