זַרְחָן פָּנַיִךְ
חָתוּם בָּעֲלָטָה
כְּמוֹ מָשׁוֹט
עִוֵּר אֲנִי הוֹלֵךְ
אֶל הַמִּטָּה
לֹא לְהַפְרִיעַ. אַתְּ
עוֹשָׂה חַיִּים וְהֵם
גּוֹבִים מִמֵּךְ כְּמִדָּתָם

הַדָּם הַנּוֹזֵל בְּגוּף
בְּנִי הוּא הַדָּם
הָאוֹזֵל מִפָּנַיִךְ
(אֶת יָפְיוֹ יִגְבֶּה
מִיָּפְיֵךְ) גּוּפוֹ
מִתְהַפֵּךְ בְּגוּפֵךְ כְּמוֹ
סְטֵיק, אֲנִי בָּא
וְהוֹלֵךְ, אֲנִי הָאָב

אֶתֵּן לוֹ אֶת שְׁמִי
(אֶמְחַק אֶת שְׁמֵךְ)