אחרי שנעלמה ברית המועצות, היה בטוח כי פחדיו עברו מן העולם. ראשית, משום שבאמת נרדם עכשיו בשקט. בפעם הראשונה, אחרי שנים, הצליח לישון בלי כדורי הרגעה. הקומוניזם מת, אמר לעצמו, בלי להניד שפתיים, כדרכם של מרגלים, שהם חותמים את פיותיהם, ומסתירים את סודותיהם הכמוסים ביותר, כולל שינויים שנעשו בגופם, אפילו מן האשה הקרובה ביותר, שלא לדבר על הילד, המשחק על ברכיהם, ואינו יודע מיהו באמת אבא. הקומוניזם מת, ואני יכול לוותר על כדורי הרגעה. ומדוע לא יכול היה לישון כל עוד חי הקומוניזם? האם הספיק לחיות שם, תחת העריצות הקומוניסטית? לא ולא. האם קרובי משפחה שלו חיו שם? לא ולא. מדוע איפוא לא יכול היה להירדם? אולי פחד תמיד מסופה של פרשיית הריגול הזאת? אבל הרי הוא עצמו בחר בה. הוא בחר בה, וידע גם מה צפוי לו, אם ייתפס.

אף פעם לא היו לו שום קשרים עם המפלגה הקומוניסטית, עם שום מפלגה. כשאסף חומר (תחילה אסף חומר), וחיפש דרכים איך להעביר את החומר למדינה זרה, כלומר למדינה קומוניסטית, כלומר לרוסיה – לא דיבר רוסית וגם לא חשב לבקש כסף, לא בהתחלה – והחומר הצטבר (בהתחלה אסף כל דבר שרק מצא, אחר כך השתכלל), אבל כל אותן שנים, כאמור, לא העז לשמור על שום קשר עם המפלגה הקומוניסטית, כי העיקר בשבילו היה הריגול, הסיוע הממשי לקומוניזם, ולא סתם לשחק בקקה, ישיבות תא, אסיפות סניף, חלוקת כרוזים לפועלים מנומנמים לפנות בוקר, משמרת שמקבלת תיכף מכות מהמשטרה ומהאזרחים, שגם הם משטרה במקרים מסוימים, ואילו הוא, הוא הלך לצבא תיכף מהתחלה, ותיכנן לעלות בדרגות, ולהעביר את החומר, ועלה בדרגות, ובמשך שנים הביא בחשבון שעוקבים אחריו, אבל נזהר, וגם הקפיד לערוך בדיקות ביטחוניות סביבו, בעיקר חשד באנשים שבאו מהמלחמה העולמית עם איזו סימפטיה לברית המועצות, ואפילו מצא מישהו שהיה קומוניסט וגם היה בצבא וגרם לסילוקו של זה מהצבא בזמן, לא לפני שהושיבו אותו קצת בכלא על עבירות משמעת, ובתיקו רשמו חשדות מבוססים על נטייה לעבירות ביטחוניות, וכל זה לא היה אלא בשביל להתקשר, ביום מן הימים, עם השגרירות הרוסית, וכל הדחיות היו אולי מוצדקות, אבל מצד שני גרמו לו להרבה עצבנות, כי החיים עברו לאט לאט, ובינתיים, מצד אחד, הוא משתף פעולה עם צבא רע מאוד, לא היה לו בכך אפילו הספק הקטן ביותר, משרת במודיעין, ביחידה יוקרתית, דרגתו כבר גבוהה דיה, ומצד שני הוא לא הולך למפלגה הקומוניסטית, וגם כשהיא מתפלגת, הוא לא מחליט באיזה פלג הוא תומך, אומר לעצמו נראה מי מהשניים יהיה נאמן יותר לברית המועצות, ומצד אחר לגמרי הוא בכלל אוהב מאוד את הצבא שלנו, משהו בצבא הזה נעים לו, נעים לו, למשל, לבוא לבסיס מוקדם בבוקר, נעים לו להתבדח עם אחת הפקידות שלו, לשוחח עם המהנדסים במעבדות – שירותו ביחידה חשאית ואלקטרונית נתנה לו גישה לכמה מהסודות הרגישים ביותר של הצבא – לאסוף חומר, בשקט, לעצמו, בלי לרשום כלום, ואחר כך לצאת לסיבוב, לדבר קצת עם החיילים, להתבונן בחיילים כשהם מתייצבים למסדרים, ולעבודתם המודיעינית, ולפעמים הוא חושב לעצמו כמה שנים הוא שומר את הסוד שלו מפני אשתו, והחומר מצטבר, ואולי זה התענוג הכי גדול של הריגול – לא לספר לאף אחד, לאף אחד.

כבר יש לו עוד דירה, דירה אחרת, אמנם רשומה בטאבו על שם אחותו, אבל אחותו עזבה את הארץ מזמן, והשאירה לו את הדירה בשביל שישכיר אותה וישמור על הכסף, אבל הוא לא משכיר את הדירה, שומר אותה לטובת הקומוניזם, שומר בה מסמכים, במחבוא, כמו שלמד במלחמה העולמית, הן אף אחד אינו יודע שהיה במלחמה העולמית, אפילו את העובדה הזאת הוא מקריב לטובת הריגול שיתחיל.

אחר כך הכל התפרק, כידוע. גורבצ’וב האידיוט מכר הכל, ואין לו מה לעשות עם כל המסמכים, אבל הוא לא מסגיר את עצמו. הוא חושב להסגיר את עצמו, אבל הוא כועס על כך שאף קומוניסט לא השתגע מנפילת ברית המועצות, אף אחד לא התאבד, אף אחד לא הלך ברחובות ומירר בבכי, הכל עבר אצלם בשקט, חייהם הוקדשו לקומוניזם וכשהקומוניזם התמוטט, כאילו כלום, ובעצם גם הוא שמח שהכל עבר בשלום, הפנסיה שלו גבוהה למדי, כי כוחות הביטחון כאן הם המקבילה למנגנון המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות – חיים טוב, קורה מה שקורה. ההיסטוריה נגמרה ויש הבדל בין ההיסטוריה שנגמרה עם פנסיה או בלי פנסיה.