הֲרֵי שָׁמַעְתִּי אֵיךְ אֵצֶל רוֹצְחֵי
הַמַּאפְיָה, כְּדֵי לִקְנוֹת שְׁתִיקָה
מִצַּד שֻׁתְּפֵי הַמַּעֲשֶׂה, אֲבָל
כֻּלָּם, טוֹבְלִים גַּם הָעֵדִים
אֶת הָרַגְלַיִם, עַד הַבִּרְכַּיִם
עָמֹק בַּדָּם, כְּשֶׁגּוּף הַמֵּת
עוֹד חַם (יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חַם בַּדָּם
הַמִּצְטַנֵּן מַהֵר, שֶׁיִּשָּׁכַח הַכֹּל)
תְּנוּ לִטְבֹּל, תְּנוּ לִטְבֹּל

וּמוֹתַר הַתַּרְנְגֹלֶת עַל הָאָדָם:
נִקּוּר בְּלִי דִּבּוּר בְּפֶצַע זָב דָּם