בְּחֹדֶשׁ מַאי הַנִּפְלָא, הָיָה אָז יוֹם רִאשׁוֹן, נִקְלַעְתִּי אֶל כִּכַּר הָעִיר
בְּקֶלְן, לְהַפְגָּנָה שֶׁל פּוֹעֲלִים טוּרְקִים, וְאֵיךְ שֶׁנֶּעֱצַרְתִּי כְּדֵי לִרְאוֹת
הִתְחִילוּ שָׁם מַכּוֹת, מַקְלוֹת שָׁבְרוּ רָאשִׁים, אוּלַי סוֹכְנִים שֶׁהִתְגַּלּוּ בַּזְּמַן
אוּלַי חָמוּר פָּחוֹת, אֲבָל הַדָּם נִשְׁפַּךְ מִיָּד, וּצְעָקוֹת, וּמִשְׁטָרָה מְתוּנָה
הִמְתִּינָה מֵעֵבֶר לַפִּנָּה, טוּרְקִים הִכּוּ טוּרְקִים. רַגְלַי, יֵשׁ לְהוֹדוֹת, קָפְאוּ
מִפַּחַד בִּמְקוֹמָן, וְדָם וּזְעָקוֹת וְקוֹל פִּצּוּחַ עֲצָמוֹת, וְאָב עָצַר שָׁם אֶת
אִשְׁתּוֹ וּשְׁלֹשֶת יְלָדָיו, סַקְרָן כְּמוֹתִי הִבִּיט בַּדָּם, שָׁאַל בְּקוֹל נִרְגָּן:
“Warum schissen die nicht einfach auf die?”
(שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: “לָמָּה פָּשׁוּט לֹא יוֹרִים בָּהֶם?”) וְאוּלַי מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא
נַעֲנָה (רַעַשׁ צָהֳרַיִם, סוֹף שָׁבוּעַ, רְחוֹב קְנִיּוֹת, אֳמָנֵי חוּצוֹת) וְאוּלַי
רַק דָּאַג לְחִנּוּךְ יְלָדָיו בַּדֶּרֶךְ אֶל הַדֹּם (אָדֹם הָיָה הַדָּם עַל דֶּשֶׁא
הַמּוּזֵיאוֹן) אָמַר הָאִישׁ בְּרֹגֶז לִילָדָיו וּלְאִמָּם, חוֹשֵׁשׁ מִפְּנֵי
הַיְרִידָה בְּסַמְכוּתוֹ (מְקוֹר כִּמְעַט כָּל הַפְּגָעִים שֶׁבָּעוֹלָם):
“Komm, lass uns gehen, das geht uns nichts an”
(שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הָיָה: “בּוֹאוּ נֵלֵךְ, זֶה לֹא נוֹגֵעַ לָנוּ”). אִלּוּ יָכֹלְתִּי
לִמְסֹר אֶת הָרֹגֶז שֶׁלּוֹ, הָיִיתִי יָכוֹל לִמְסֹר גַּם אֶת הַבּוּז שֶׁלִּי
לַשּׁוֹתְקִים, מֵאָז הֵחֵל הַהֶרֶג שֶׁל סְתָו 2000, וְעוֹד יוֹתֵר לְתוֹעַמְלָנָיו
הָיִיתִי כּוֹתֵב אוּלַי אֵיזֶה שִׁיר: יֵשְׁבוּ קוֹרְאָיו בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב
בְּתוֹךְ שִׂיחָה אִטִּית וַחֲרִישִׁית יָשִׁיטוּ כְּמוֹ עָנָן כָּסוּף אֶת
קַעֲרַת הַצָּלִי בְּחִיּוּכִים שֶׁל תַּר-תַּרְבּוּת, יְשׂוֹחֲחוּ בְּפֶה
קָפוּץ, מַדִּיף טוּב-טַעַם, רֹטֶב חוּם וּמֻמְ-מֻמְ-מֻמְחִיּוּת
“Warum schissen die nicht einfach auf die?”
“Komm lass uns gehen, das geht uns nichts an”

(וְאָמַר הַסּוֹפֵר / בְּשִׁדּוּר מְיֻחָד / מִבֵּיתוֹ
בְּמַבָּט מְחֻדָּד / כְּמוֹ עֵטוֹ, / בְּלָשׁוֹן טְהוֹרָה
כְּמוֹ בִּתּוֹ: / לֹא, לֹא, לֹא, / דָּם הוּא לֹא / מַיִם
דָּם בְּהֶחְלֵט / הוּא תְּמִסָּה, וּבְכָל / זֹאת
הוּא יוֹרֵד בַּכְּבִיסָה)