אֵי שָׁם בַּקָּצֶה לֹא רוֹאָה הָעַיִן פַּחַד
אֵם עַל בְּנָהּ בֵּין גְּבָעוֹת יְחֵפָה תָּרוּץ בֵּין
מַחְסוֹמִים לֹא שׁוֹמַעַת אֶת הַסֶּנְטוּרְיוֹנִים לוֹעֲגִים
לָהּ, לֹא אִכְפַּת לָהּ (מְדַבְּרִים בִּכְלָל עַל כַּדּוּרֶגֶל) רַק
תַּחְזִיר אֶת בְּנָהּ הַבַּיְתָה, כָּל חַיָּיו עוֹד לְפָנָיו. בְּתוֹךְ
הַשְּׁמָמָה, טֶבַע, אֶרֶץ דּוֹמְמָה, כִּמְעַט בְּלִי צֶבַע
דָּבָר לֹא נִשְׁמָע, וְאֵין רוֹאִים כְּאֵב כִּי אֵין כְּאֵב
בְּמָקוֹם שֶׁאֹזֶן לֹא שׁוֹמַעַת אֲנָחָה, בְּמָקוֹם שֶׁהָאֹזֶן
בּוֹטַחַת רַק בָּאֱמֶת, מְזַהָה אֶת גִּמְגּוּם הַשַּׁקְרָן בַּמַּחְסוֹם
“הָאֱמֶת הִיא מְסַמֵּן בְּלִי מְסֻמָּן”, אוֹמֵר חוֹקֵר הַשַּׁבַּ”כּ הַמְיֻמָּן
לְאִשְׁתּוֹ בְּסוֹף הַיּוֹם, עָיֵף, יִסַּע לְחֻפְשָׁה, יִקַּח אִתּוֹ רוֹמָן
אוּלַי גַּם יִפְרוּ וְיִרְבּוּ בַּמָּלוֹן, בָּעֶרֶב אַחֲרֵי הַמַּטְעַמִּים
(רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר: “כָּל מִי שֶׁאֵין עוֹסֵק בִּפְרִיָּה
וּרְבִיָּה – כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים”).

בְּמָקוֹם שֶׁהָעַיִן לֹא רוֹאָה עֲצֵי זַיִת אִם אֵינָם שֶׁלָּהּ, שֶׁהָאֹזֶן
רוֹגֶזֶת עַל צְחוֹק יְלָדִים אִם שְׂפָתָם לֹא מוּבֶנֶת, שֶׁהָעַיִן לֹא
רוֹאָה אֶת עִוְרוֹנָהּ, שֶׁהָאֹזֶן לֹא שׁוֹמַעַת אֶת חֵרְשׁוּתָהּ
מַחְדִּירִים דִּבּוּר לִגְרוֹן הַקָּרְבָּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה קָרְבָּן, בְּשֵׁם הָעָם
הַיְּהוּדִי, תָּמִיד חָלַם עַל יְרוּשָׁלַיִם, וְדוּנָם פֹּה וְדוּנָם שָׁם
וְעוֹד דּוּנָם פֹּה וְעוֹד דּוּנָם שָׁם וְעוֹד דּוּנָם פֹּה וְעוֹד דּוּנָם
שָׁם. שָׂדוֹת שֶׁבָּעֵמֶק, תְּנוּ לְהִתְרַחֵב וְדַי.

וְעָמְדָה הָאֵם בִּקְצֵה הַגַּיְא, דּוֹמַעַת, מָצְאָה אֶת בְּנָהּ, הוּא חַי
רָצְתָה לִקְרֹא לוֹ מִשִּׂמְחָה וְהִתְחָרְטָה הַנְּבוֹכָה (שָׁעָה אַחֲרֵי
קְבוּרַת בֶּן אֲחוֹתָהּ) דַּוְקָא עַכְשָׁו שֶׁהִיא רוֹאָה אֶת בְּנָהּ הַחַי
מִתַּחַת לָעֵץ הַסּוֹדִי שֶׁלּוֹ, נִזְכֶּרֶת כַּמָּה לֹא בָּטוּחַ הוּא בֵּיתָהּ, וְאֵיךְ
לֹא חָשְׁבָה עַל זֶה בְּרִיצָתָהּ (בַּלַּיְלָה אָסוּר לָצֵאת, רַק הֵם
בָּאִים בַּחֲשֵׁכָה, שׁוֹבְרִים אֶת הַדֶּלֶת, חוֹטְפִים מֵהַשְּׂמִיכָה, רָצִים
לְאָן שֶׁרוֹצִים, אֲנַחְנוּ עֲרָבִים, הֵם מִסְתַּעַרְבִים) הָעֵמֶק הוּא חֲלוֹם