אֲנִי מְוַתֵּר. לֹא רַק שֶׁלֹּא אֶשְׁתַּתֵּף בְּשׁוּם מַהְפֵּכָה, גַּם לֹא אֲנַגֵּן
בַּכִּנּוֹר שֶׁשָּׁמַרְתִּי אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּדֵי לָשׁוּב לַמָּקוֹם שֶׁהִפְסַקְתִּי
(וִיוַאלְדִי, הַקּוֹנְצֶ’רְטוֹ בְּלָה מִינוֹר), אֲפִלּוּ לֹא אֲשַׁפֵּר אֶת כְּתַב
יָדִי (שׁוֹנֶה כָּל כָּךְ מִכְּתַב הַיָּד הַקְּטַנָּה שֶׁלִּי), וְלֹא אֶשְׁכַּב עִם
סְטוּדֶנְטִיּוֹת, לֹא אֶזְכֹּר מִי הִכָּה אוֹתִי בְּיַלְדוּתִי, לֹא אֲבוֹסֵס
בַּבֹּץ הַכָּבֵד, הַשָּׁחוֹר, שֶׁל תַּלְמֵי-אֶלְעָזָר, כְּדֵי לִקְטֹף נַרְקִיסִים
לֹא אֶרְכַּב בְּצִוְחַת פַּחַד צוֹהֶלֶת עַל קְרוֹנִית הַקָּטִיף בַּפַּרְדֵּסִים
שֶׁל מֶגֶד, לֹא אֵלֵךְ בְּלֵילוֹת הָאָבִיב, יָד בְּיָד, עִם מִיכַל הַיָּפָה בְּחֵיק
הַחֹשֶךְ הַגָּדוֹל וְהַבָּטוּחַ, מִתְרוֹנֵן מֵאַהֲבָה. לֹא אֶתְאַהֵב. לֹא אֶבְגֹּד
בָּעֲרָבִים, גַּם לֹא בִּשְׁבִיל פְּרָס סִפְרוּתִי, לֹא תִּהְיֶה לִי מִשְׂרָה וְלֹא
פֶּנְסְיָה, אֲבָל לֹא אֶלְמַד לִזְלֹל עִם פּוֹשְׁעִים, חוֹסִים בִּתְפִלָּה
בִּשְׁתִיקָה, בְּהָגִיג פּוּבְּלִיצִיסְטִי, בִּזְחִיחוּת מְנַצְּחִים, וְלֹא אֶעֱשֶׂה
דָּבָר נֶגְדָּם, כַּנִּרְאֶה. לֹא אֶעֱזֹב אֶת הָאָרֶץ. אֵין לִי לְאָן לְהַגֵּר.
עַד כְּדֵי כָּךְ הִצְלִיחוּ הוֹרַי. וְאִם יֵשׁ בִּי אַהֲבָה לָאָרֶץ, הִיא מִתְפָּרֶקֶת
מִתְרַפֶּקֶת, מִתְדַּפֶּקֶת עַל זִכְרוֹן שָׂדֶה אֶחָד אַרְגְּמָנִי, אֲרוּג כַּלָּנִיּוֹת
בְּלֵב אַדְמַת הַחַמְרָה הָאֲדֻמָּה, וְלֹא בִּגְלַל כְּאֵב הַגַּעְגּוּעַ אֵין לְדַבֵּר
עַל אַהֲבַת הָאָרֶץ, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁאֵין אוֹהֲבִים בֵּית קְבָרוֹת וְרֵיחַ
הַפְּרִיחוֹת הוּא רֵיחַ בֵּית הַמִּטְבָּחַיִם