הִבְטִיחָה לִכְתֹּב. לֹא כָּתְבָה. פִּתְאֹם כָּתְבָה
(הָיְתָה אֵיזוֹ הַפָּלָה. נִמְחוּ שְׂרִידִים שֶׁל גּוּפִי מִגּוּפָהּ
בְּאָמֶרִיקָה) הַאִם נִשְׁאַרְתִּי בּוֹדֵד עוֹד יוֹתֵר
(כְּמוֹ בְּכָל הַפָּלָה) אוֹ אֲנִי מֻקָּף זִכְרוֹנוֹת וְשִׁירִים,
(קַרְיֶרָה שֶׁל מְשׁוֹרְרִים?)

וְכַמּוּבָן סִבְלָהּ

כָּךְ יֵשׁ לוֹמַר: הָיִינוּ צְעִירִים

(הַאִם יֵשׁ לִי אֹמֶץ לְהוֹדוֹת בְּמַה שֶׁבִּקַּשְׁתִּי
מִמֶּנָּה לִפְנֵי הַטִּיסָה?) בִּקַּשְׁתִּי רַק שֶׁלֹּא תִּמְצֹץ
לְאַף אֶחָד אַף פַּעַם. רַק זֶה. מוּבָן שֶׁלֹּא
הִבְטִיחָה: כָּל הַחַיִּים הָיוּ לְפָנֶיהָ (בְּמֶרְחַק
שֵׁנָה וְטִיסָה). מַה אִכְפַּת הָיָה לָהּ לְהַבְטִיחַ?
(כָּל הַחַיִּים לְפָנֶיהָ) אֲנִי מִצִּדִּי הִבְטַחְתִּי
לֹא לְנַשֵּׁק לְשׁוּם אִשָּׁה אֶת עֵינֶיהָ.
נִשְׁבַּעְתִּי מִשּׁוּם שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לְהִשָּׁבַע.
וּמוּבָן שֶׁהָיִיתִי מְשֻׁגָּע מֵרֹב כְּאֵב וְאַהֲבָה