אודות הספר:
בספר המסות הרביעי שלו, זמן רע לליריקה, מתמודד המשורר והסופר יצחק לאור עם שלל נושאים מתחומי ידע רבים, שבהם עסק במשך שנים ארוכות. הוא כותב על קבלתם בישראל של סופרים אמריקאים (בקצה האחד פיליפ רות’, ובקצה האחר ג’ושוע כהן), ובהמשך לשתי מסות אלה – מסה על ההסתגרות הישראלית בתוך “המערב”. לאור מתמודד עם חנה ארנדט וניתוחהּ את שירתו של ברטולט ברכט; הוא מתאר את ברכט בראשית דרכו התיאטרונית, וכדוגמה מרכזית את מחזהו “אדם הוא אדם”; ארנדט ממלאת תפקיד מרכזי גם בדיון על המלחמה שפרצה ב-7 לאוקטובר; עוד בספר שני פרקים המוקדשים לבמאי הקולנוע המערב גרמני, ריינר ורנר פאסבינדר ומאמרים על קולנוע ישראלי ואירופי, דוקומנטרי ועלילתי. בלשון בהירה וקולחת, בלי עודף תיאורטי, עם דגש חזק על “ההיסטוריה של ההווה”, מגיש לאור לקוראיו חוויה אינטלקטואלית מלאה. בספר גם שירים של ארתור מילר, ברכט ואדוארדו סנגווינטי, שתירגם לאור מאנגלית, גרמנית ומאיטלקית.
“הֶקשרים הם המלאכה העיקרית של המחבר, מלאכת קליעה בין הזמנים. זו צריכה להיות גם מלאכתו של האינטלקטואל היושב לכתוב מסה. לא להרבות בדימויים, ולא במטאפורות, אלא לקשור את מה שהבחין בו, מה שאחרים אולי לא ראו במבטם, ראו דברים אחרים, לקשור בעזרת האסוסיאציות שלו את הזמנים: הווה שהיה ואיננו, עבר שנחבא מפני ההווה החדש, זה התובע מאיתנו לשכוח איך נמחק ההווה הרחוק, איך נוצר מחדש בידי ההווה התובע לעצמו – מין הורדוס כזה – את הבעלות על העבר, מטעם ההווה. זוהי כתיבה רחוקה מכתיבה אקדמית, לפרקים אף מנוגדת לה.” (מתוך ההקדמה)
על העטיפה: יאן ראוכוורגר, דיוקן יצחק לאור, 2022