יָבוֹא הַזִּכָּרוֹן וִיפַתֶּה
וִיחַלֵּץ אֶת הַמָּקוֹם הֲכִי רָחוֹק
שֶׁבּוֹ נָגַעְתָּ בִּי, יָדְךָ, אֲנִי
זוֹכֵר אֶת הַמַּגָּע, מִתַּחַת לְגַבִּי, וְיָד
שְׁנִיָּה מִתַּחַת לְרַגְלַי, אֵין זֹאת כִּי אִם
הָיָה זֶה גּוּף זָעִיר וְאֵיךְ אֲנִי זוֹכֵר
אֶת הַמַּגָּע הַזֶּה עַכְשָׁו, אוֹתוֹ מַגָּע
צוֹנֵן, בְּגוּף גָּדוֹל, אוֹתוֹ
הַגּוּף, אוֹתוֹ מֶרְחָק בֵּין גַּב לְרֶגֶל?

אֵינֶנִּי מְבַקֵּשׁ לִתְהוֹת עַל סוֹד הַזִּכָּרוֹן. כַּמָּה
סְפָרִים אֲנִי יָכוֹל לְעַבֵּד אֶת הָעִנְיָן הַזֶּה וְלֹא
לִמְצֹא נְקֻדָּה אַחַת לְהֵאָחֵז בָּהּ? (בְּלָאו הֲכִי
יִגְּעוּ בּוֹ יְלַכְלְכוּ אוֹתוֹ מְקוֹמוֹנִים, אוֹ לְאֻמָּנִים)
אֵיךְ זֶה שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת גּוּפִי הַקָּטָן בְּגוּפִי
הַגָּדוֹל וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַבְדִּיל בֵּינֵיהֶם? אֵיךְ זֶה
שֶׁאֲנִי מַבְדִּיל אֶת גּוּפְךָ הַמַּחְזִיק בִּי מִגּוּפְךָ הַנָּח
עַל מִטָּה מֶמְשַׁלְתִּית, זְמַנִּית כְּמוֹ שֵׁרוּת
מִלּוּאִים וּלְמָחֳרָת בָּאוּ וְלָקְחוּ אֶת הַסְּדִינִים
וְהַגּוּף לֹא נֶעֱלַם, נִשְׁאַר בְּזִכְרוֹן הַמַּגָּע
שֶׁיֵּעָלֵם עִמִּי, גּוּפִי הַקָּטָן בְּגוּפִי הַגָּדוֹל
אוֹ לְהֵפֶךְ – יִמּוֹג. אֲסַכֵּם: רַק מִקְרֶה הוּא
שֶׁנִּזְכַּרְתִּי בְּלֵיל הַשִּׁעוּל שֶׁמִּתַּחַת לַתּוּת וְיָכֹלְתִּי
גַּם לֹא לְהִזָּכֵר בַּיָּד מִתַּחַת לְגַבִּי וּבַיָּד מִתַּחַת
לְרַגְלַי. עֶצֶב אוֹחֵז בִּי אֲבָל אֲנִי אוֹחֵז בּוֹ.
אָדָם כְּמוֹ חַלּוֹן – אֵינֶנּוּ בְּלִי הָרֵיק