אָז מָה אִם הַלַּיְלָה
הַזֶּה הֲכִי אָרֹךְ, וְהַיּוֹם
הַזֶּה הֲכִי קָצָר, הֲרֵי
אַחֲרָיו יֵלְכוּ הַיָּמִים
וְיִתְאָרְכוּ כְּמוֹ לֹעַ
זָהָב שֶׁל חֲצוֹצְרָה
גְּדוֹלָה, וּכְבָר עָבַרְנוּ
עֲשִׂירִית מֵהַמֵּאָה
הַזֹּאת, אֲנַחְנוּ שֶׁבָּאנוּ
מֵהַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת
שֶׁשָּׁמַעְנוּ עַל כָּל
כָּךְ הַרְבֵּה זְוָעוֹת
וְרָאִינוּ כָּל כָּךְ
מְעַט מֵהֶן
בְּעֵינֵינוּ, וְחָיִינוּ
יַחַד כָּל כָּךְ מְעַט
כָּל כָּךְ חָזָק
כָּל כָּךְ הַרְבֵּה
שָׁנִים עוֹד יִהְיוּ
(אַחֲרֵינוּ)