לִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ מַחְשָׁבוֹת
מְלֵאוֹת אַהֲבָה וְהָרֹאשׁ כְּמוֹ דְּלִי
חָלָב מַתִּיז, מַקְצִיף בִּזְמַן הַחֲלִיבָה
וְלִפְעָמִים אֲנִי חוֹשֵׁב עָלַיִךְ כְּמוֹ עַל חֲדַר
הַמְתָּנָה, תֵּכֶף יִקְרְאוּ לָנוּ לַחֶדֶר הַבָּא
וְאוּלַי לֹא תַּגִּידִי: “תִּכָּנֵס, תִּכָּנֵס, אֲנִי
תֵּכֶף בָּאָה, הֲרֵי זוֹ
רַק הַרְדָּמָה”