האביב של 1967

למיכל בכר

תִּשְׁמְעִי
הָאָבִיב שֶׁל 67′ הָיָה
מָלֵא פְּרָחִים וְצֶבַע בַּמּוֹרָדוֹת
בְּעִקָּר רַקָּפוֹת לְבָנוֹת וּוְרֻדּוֹת, וָאדִי עָרָה
פָּרַשׂ לִי שָׁטִיחַ יָקָר בַּדֶּרֶךְ לְגֶבַע, הַשָּׂדוֹת שַׁחוּ
מֵרֹב תְּבוּאָה, לִפְעָמִים חָלְפָה בָּהֶם רוּחַ, כְּמוֹ נְבוּאָה
לֹא כֹּתֶל, לֹא מָשִׁיחַ וְלֹא אֲבַטִּיחַ, יִהְיֶה טוֹב, בּוֹא אֵלַי, יוֹתֵר
קָרוֹב, שָׁדֶיהָ הָיוּ לְבָנִים וְחַמִּים, זֶה בַּאֲשֶׁר לַטֶּבַע, שֶׁפַע שֶׁל טַל
וּמָטָר, וְזוֹ שֶׁנּוֹלְדָה אָז, בָּאָבִיב שֶׁל 67′, חוֹשֶׁבֶת עַכְשָׁו עַל חַיֶּיהָ כְּרֶצֶף
בַּעֲלָהּ מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ כְּמוֹ קַטָּר מִתְנַשֵּׁף וְרוֹעֵד מִסִּפּוּק בַּדֶּרֶךְ לְעוֹד כֶּסֶף וְלָמָּה
לֹא חָשְׁבָה עַל עָתִיד כָּזֶה בַּאֲבִיב 87′ אֲבָל זֶה לֹא שִׁיר עַל רַכָּבוֹת, זֶה שִׁיר עַל
רַקָּפוֹת וְעַל מַחְשְׁבוֹת גּוּף מִתְעַקֵּשׁ לְקַבֵּל אֶת שֶׁלּוֹ רַק בַּאֲהָבוֹת, וְזוֹ שֶׁנּוֹלְדָה
בְּ-87′ מַקְשִׁיבָה עֵירֻמָּה לַקֹּר שֶׁלִּי, מַבְטִיחָה: גַּם בְּ-2027 אֶזְכֹּר אוֹתְךָ
אֲנִי הֲרֵי תָּמִיד זוֹכֶרֶת. עַד כָּאן בַּאֲשֶׁר לַמַּזְכָּרוֹת, וּמִי שֶׁהִבְטִיחַ אֵיךְ
תִּשְׁקֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, הִתְכַּוֵּן לַשֶּׁקֶט שֶׁל בָּתֵּי קְבָרוֹת
אוֹ רָצָה לוֹמַר וַתִּשְׁחֹט הָאָרֶץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. אָז לֹא יָצָא לִי
שִׁיר טֶבַע, וְלֹא רַקָּפוֹת, אִידְיוֹטִים, אֶלָּא שִׁיר עַל צַיָּדֵי
קַרְקָפוֹת פַּטְרִיוֹטִים וְעַל גּוּפוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם
דֶּשֶׁן אֲדָמָה בְּאֶרֶץ מַסְרִיחָה מִשְּׂרֵפוֹת
וְשָׁנִים נוֹקְפוֹת כֶּסֶף וְעֹנִי וְדָם