אָז שָׁר אַלּוּף אָדָם אֶת שִׁיר הָעֶרֶשׂ: “לֹא נִסְפֹּר כָּעֵת אֶת
הַמֵּתִים, לָה לָה לָה”. (שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם אַלּוּפִים, וְכַמָּה מְקַבְּלִים
שָׁם לְחֹדֶשׁ וְכַמָּה בַּפֶּנְסְיָה וְאֵיזוֹ חֲלִיפָה יִבְחֲרוּ לַמִּלְחָמָה
הַבָּאָה?) לֹא, לֹא, לֹא. לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם עֲרָבִי, אֲבָל
אַתָּה יְהוּדִי, בְּנִי יְחִידִי, אִם יַחְטְפוּ אוֹתְךָ, רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה
שֶׁלָּנוּ יָנוּם, יִישַׁן, אֲבָל בְּאֵשׁ, בְּדָם וּבְתִימְרוֹת עָשָׁן יְשַׁחְרֵר
אוֹתְךָ, אֶת גּוּפָתְךָ. עַכְשָׁו תִּישַׁן.

הַכְּפָרִים שֶׁל לְבָנוֹן, עָרִים, עֲיָרוֹת, לֹא יִזָּכְרוּ, נִשְׂרָפִים בְּלִי
שֵׁמוֹת, לֹא דָּם מַמָּשׁ זוֹרֵם שָׁם וְהָאֲוִיר מָלֵא רַק נִיצוֹצוֹת שֶׁל
קִיּוּם יְהוּדִי. הַצְּעָקוֹת הֵן כְּלוּם. זוֹ רַק בֵּירוּת זוֹעֶקֶת, עוֹד
מְעַט יִהְיֶה שָׁם שֶׁקֶט, וְהַשֵּׁנָה, בְּנִי, מְחַזֶּקֶת, מִתְחַזֶּקֶת, זוֹ שְׁנַת אָדָם
עֶלְיוֹן. (אֶת גֶרְנִיקָה כְּבָר צִיְּרוּ). “לֹא נִסְפֹּר כָּעֵת אֶת הַמֵּתִים”.

יֵשׁ לָנוּ שְׁלֹשָה כִּוּוּנֵי הֶרֶג וְהַחַלּוֹן פָּתוּחַ אֶל הַיָּם, רוּחַ
אֱלֹהִים נוֹשֶׁבֶת מֵאָמֶרִיקָה וּכְשֶׁתָּקוּם בַּבֹּקֶר, אֲסַפֵּר לְךָ
עַל אָנָה פְרַנְק וְעַל בָּרוּךְ מִמָּגֶנְצָה, אֶת כָּל סִפּוּרֵי הַתְּלָאוֹת
אָצוּד בִּשְׁבִילְךָ, לֹא יִשָּׁאֵר אַף קָרְבָּן חוּץ מֵאִתָּנוּ וְטַיָּסֵינוּ
הָאַמִּיצִים וְתוֹתְחָנֵינוּ הֶחָרוּצִים וְצַנְחָנֵינוּ הָרְצוּצִים, בָּנָיו
שֶׁל מָרְדְּכַי אָנִילֶבִיץ’, גַּם עָלָיו אֲסַפֵּר לְךָ בַּבֹּקֶר. עַכְשָׁו
תִּישַׁן, בְּנִי (אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה יְחַלְּקוּ אֶת אוֹת הַשּׁוֹתְקִים
עַל הַדָּם הָעֲרָבִי). “לֹא נִסְפֹּר כָּעֵת אֶת הַמֵּתִים, לָה לָה לָה”.

21.7.2006