בָּאַחֲרוֹנָה, רְגָעִים שֶׁבָּבוּאוֹת אָבִי וְאִמִּי מִתְגַּלּוֹת אֵלַי, בְּבַת אַחַת
יַחַד, בִּדְמָמָה, בּוֹדְדִים, בְּלֵב הֲמֻלָּה, לְאוֹר יוֹם, בֵּין בְּנֵי אָדָם
חַיִּים, אֲנִי בִּכְלָל לֹא בָּטוּחַ אִם הֵם רוֹאִים אוֹתִי (וַאֲנִי בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ
עוֹד בְּנֵי אָדָם חוּץ מִמֶּנִּי עִם הִתְגַּלֻּיּוֹת כָּאֵלּוּ, אַחֶרֶת לֹא הָיִיתִי
כּוֹתֵב עַל זֶה שִׁיר) וַאֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי: כַּמָּה טוֹב שֶׁבָּאתֶם, אַבָּא
אִמָּא, מִכָּל הַמֵּתִים, רַק אֶתְכֶם בֶּאֱמֶת אֲנִי רוֹצֶה עַכְשָׁו לְיָדִי, כִּי אֵין
לִי אַף חַי לוֹמַר לוֹ: שָׁלוֹם, הָיִיתִי רוֹצֶה לְסַיֵּם אֶת חַיַּי בְּדִיּוּק בְּפִנָּה
זוֹ, בְּשֶׁקֶט, אֵין לִי מִכְתָּב בַּכִּיס, וַאֲנִי מַבְטִיחַ לֹא לְהַאֲשִׁים אַף אֶחָד
אֲנִי מְקַבֵּל עַל עַצְמִי אֶת מְלֹא הָאַחֲרָיוּת לְאָזְלַת יָדִי, לִשְׁמִי הָרַע
לְעָנְיִי, לִתְלוּתִי בַּאֲחֵרִים, לְכִשְׁלוֹנִי לְהַגֵּר מִכָּאן, וַאֲנִי גַּם לֹא מִתְכַּוֵּן
לִגְרֹם שׁוּם עֶצֶב, בְּלָאו הָכֵי לֹא הִרְבֵּיתִי שִׂמְחָה וְגַם שִׂמְחָה לְאֵיד אֲנִי
לֹא מִתְכַּוֵּן לִגְרֹם לְאַף נָבָל, הֲרֵי אָמַרְתִּי: אֵין לִי אֵיפֹה לָשִׂים אֶת
הָרֹאשׁ וְלוֹמַר ‘אָמוּת בְּחֵיקֵךְ’, לָכֵן אֲנִי מַחְזִיק מַעֲמָד, אֲבָל הַמָּוֶת
מְבוֹדֵד אוֹתִי, אוֹרֵב לִי מֵעֵבֶר לַגָּדֵר, כְּמוֹ עוֹבֵד מַמְתִּין לְמִכְתַּב
פִּטּוּרִים