לְאַט לְאַט
מְאַבֵּד אָדָם
אֶת שֵׁם הַחִבָּה
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ וְאֶת
הַקּוֹרְאִים בְּשֵׁם
הַחִבָּה וְאֶת
קוֹלוֹת הַקּוֹרְאִים
בְּשֵׁם הַחִבָּה, לְאַט
לְאַט מְאַבֵּד אֶת
הַחִבָּה. הָעוֹר לֹא
זוֹכֵר, עָיֵף לְחַכּוֹת
הָאֹזֶן תְּוַתֵּר, הַלֵּב
פּוֹנֶה עֹרֶף הָעוֹר
אוֹ בּוּשָׁה, וְגַם אֶת
הַמַּר הַזֶּה יֵשׁ
לַעֲקֹף, לְהֵאָחֵז
בָּאַהֲבָה כְּאִלּוּ אֵין
חַיִּים בִּלְתָּהּ, קֶרֶשׁ
צָף בַּנָּהָר הַגָּדוֹל
עַל גְּדוֹתָיו דִּמִּינוּ
לָשֶׁבֶת, כְּאִלּוּ
לֹא הָיִינוּ
בְּעַצְמֵנוּ נֶתֶז
בַּנַּחְשׁוֹל, בַּהֲמוֹן

פָּנִים נִשְׁכָּחוֹת
עֵינַיִם מְנַצְנְצוֹת
לְרֶגַע. רְאֵה
אוֹתָנוּ, אַל תִּמְנֶה
אוֹתָנוּ, מַה
טַּעַם, חוֹל
אָבָק, גַּרְגֵּר
אָדָם, פְּנֵי
הַנֶּאֱהָב נֶעֱקָרוֹת
מִתּוֹךְ הָמוֹן
נֶאֱסָפוֹת לְרֶגַע
קָט אֶל חֵיק
הַזְּמַן מֵאֵט
עוֹצֵר, שׁוּב
יְמַהֵר, וּבִלְעָדֵינוּ