זוֹ הָאָרֶץ הַנּוֹתֶנֶת אֹכֶל לָאָדָם וְאֶמְצְעֵי מִחְיָה מִן הַמּוּכָן
כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָעֲבוֹדָה תּוֹלֶשֶׁת מִן הַטֶּבַע, כְּגוֹן הַדָּג
שֶׁעוֹקְרִים אוֹתוֹ מִן הַמַּיִם, וְכֵן הָעֵץ שֶׁגּוֹדְעִים אוֹתוֹ
בַּעֲבִי הַיַּעַר הָעַתִּיק, וְכֵן הַמַּתֶּכֶת שֶׁכּוֹרִים אוֹתָהּ
מִתּוֹךְ גִּידֵי הָאָרֶץ, זוֹ הָאָרֶץ, הָאָסָם הַקַּדְמוֹן, הַמְּזַמֶּנֶת
אֶת הָאֶבֶן שֶׁהָאָדָם שׁוֹחֵק, לוֹחֵץ, גּוֹזֵר, וְאֶת הַזְּרָעִים
לַחַקְלָאוּת וְהַבְּהֵמוֹת וְהַשְּׁתִילִים וְהַדָּגָן הַמְּשַׁמֵּשׁ גֶּלֶם
לַטּוֹחֵן, לְיַצְרַן הָעֲמִילָן, לִמְזַקֵּק הַשֵּׁכָר, לִמְגַדֵּל הַבְּהֵמוֹת
אֵלּוּ הַבְּהֵמוֹת, שֶׁעִם פִּטּוּמָן, לִפְנֵי שֶׁעוֹשִׂים מֵהֶן בָּשָׂר
לֶאֱכֹל וְעוֹר לִלְבֹּשׁ, מַעֲנִיקוֹת גַּם זֶבֶל לָאֲדָמָה. (הַבַּרְזֶל
יַחְלִיד, הָעֵץ יַרְקִיב, הַחוּטִים שֶׁלֹּא יֵאָרְגוּ וְלֹא יִשָּׁזְרוּ
יִהְיוּ כֻּתְנָה מְקֻלְקֶלֶת, אִם לֹא תִּלְפֹּת בָּהֶם הָעֲבוֹדָה
תְּשִׁיבֵם מִן הַמֵּתִים. כָּכָה כָּתַב מַרְקְס ב”קָפִּיטָל”).
וּשְׁמוֹת הַחוֹלִים מְשֻׁבָּשִׁים. כְּבֵדִים הֵם שְׁדֵי הָאָחוֹת
הַקּוֹרֵאת, זְקוּרִים שְׁדֵי הָאָחוֹת הַשּׁוֹלַחַת הַבַּיְתָה, עֲגֻלִּים
שְׁדֵי הָאָחוֹת הַמְּזַמֶּנֶת לְבֵרוּר נוֹסַף, וּשְׁנֵי אַחִים, אֶחָד רַצָּף
הַשֵּׁנִי הִסְפִּיק לְהִתְלַבֵּשׁ לִפְנֵי הַנְּסִיעָה, קָמִים בִּמְבוּכָה, מְבַקְּשִׁים
לְתַקֵּן אֶת הִגּוּי שְׁמָם. אִטְלִיז גּוּפִי נִרְקָב, שֶׁיֵּרָקֵב, רַק הָרוּחַ
הִיא עֶצֶם לֹא מְנֻצַּחַת. (אָמַר עוּלָא: אֵין רָקָב אֶלָּא הַבָּא מִן
הַבָּשָׂר וּמִן הַגִּידִים וּמִן הָעֲצָמוֹת, וֶהֱשִׁיבוֹ רַבָּא: רָקָב הַבָּא מִן
הַבָּשָׂר טָהוֹר). אֲבָל הָרוּחַ הִיא הַהַשְׁתָּנָה
בַּחוּץ, בָּרוּחַ, הַזַּיִן מִטַּלְטֵל בֵּין שְׁתֵּי יָדַיִם, שׁוֹצֶפֶת עַל הָאֲדָמָה
בֵּין הַמְּכוֹנִיּוֹת, אַלְמֻגֵּי הָעוֹלָם, הַמְּאַיֵּם לְהַטְבִּיעַ אוֹתִי וַאֲנִי
עוֹד מִתְעַקֵּשׁ, אוֹ אֲנִי אוֹ הוּא. (אֲטַלְפֵּן לַחֲנוֹךְ, בּוֹא נַעֲשֶׂה
מַהְפֵּכָה, גֶּרִילָה, לֹא לְרַחֵם, לְהִלָּחֵם, שֶׁיִּהְיֶה טוֹב, אוֹ שֶׁנֶּאֱבַד
שֶׁנִּמָּחֵק, וְשֶׁיִּהְיוּ הַשִּׁירִים תִּקְוָה לִבְנֵי אָדָם מְבַקְּשִׁים
לְנַצֵּחַ, בְּיַחַד, לִסְטֹר לָאָדוֹן, כֵּן, לִסְטֹר לָאָדוֹן וּלְהַשְׁלִיכוֹ
לָרְחוֹב). עָמֹק הָעֶרֶב בַּחוּץ עִם עֲשַׁן הָאֲרֻבָּה, “אוֹי לוֹ
לְבַיִת שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פתוחין לְתוֹךְ חֹשֶׁךְ”,וּשְׁמוֹת הַחוֹלִים בְּקוֹל
מִי יִכָּנֵס, מִי יֵלֵךְ, מִי רוֹצֶה לָלֶכֶת, מִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר. טַוָּס
הָעֶרֶב מִתְנַפֵּחַ וּצְעָקָה שֶׁל יֶלֶד רָחוֹק מִתְפַּתֶּלֶת עַד כָּאן, מִסְדְּרוֹן
ה-CT, “אִמָּא עוֹד קְצָת, עוֹד קְצָת”. “אֵיךְ אַתָּה יָכֹל כָּל כָּךְ
הַרְבֵּה לְהִתְאַהֵב?” “אֵיךְ אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהִתְאַהֵב?” אוֹי לוֹ לְבַיִת
שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּתוּחִים לְתוֹךְ חֹשֶׁךְ. “כִּי אַתָּה עִמָּדִי – זֶה הַיָּשֵׁן בְּצֵל
דֶּקֶל יְחִידִי, וּבְצֵל לְבָנָה”. (צָרִיךְ הָיִיתִי לִכְתֹּב שִׁירִים אֲחֵרִים)

אוגוסט 1998 – ינואר 1999