נִגְמְרָה הַמִּלְחָמָה. חָזַרְתִּי
הַבַּיְתָה. בַּדֶּרֶךְ הָרַדְיוֹ זִמְזֵם כְּמוֹ נֶזֶם
זְבוּבִים בְּאַף הַמֵּת יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁל זָהָב וְאִמִּי הֵכִינָה כִּיסָנִים לִכְבוֹדִי כִּי זֶה
מַה שֶׁאָהַבְתִּי בֶּאֱמֶת (כָּל פַּעַם שֶׁעָלַי לוֹמַר “יִזְכֹּר”
אֲנִי מְדַמֶּה כִּיסָנִים וּמִתְמַלֵּא בְּחֻמָּהּ). אִלּוּ נֶהֱרַגְתִּי בַּמִּלְחָמָה
הָיָה לִבָּהּ נִמְחַץ לִשְׁבָרִים. אוּלַי לֹא הָיִיתִי בֵּן טוֹב, אֲבָל אֶת הַכְּאֵב
הַזֶּה חָסַכְתִּי מֵחַיֶּיהָּ הַקְּצָרִים. בְּנָהּ שֶׁל בַּת דּוֹדָתָהּ נֶהֱרַג
אָז בְּסִינַי, קִבֵּל צַלַ”ש אַלּוּף פִּקּוּד. עַל הִתְנַדְּבוּת כָּזֹאת
(חִסּוּל עֶמְדַּת מִקְלָע בְּלַהַבְיוֹר) מַגִּיעַ צָלַ”ש רַמַטְכָּ”ל. נַדְלֶר
(שֶׁקִּבֵּל צָלַ”ש רַמַטְכָּ”ל עַל נִהוּל הַקְּרָב הַלֵּילִי בְּפֶה
מְרֻסָּק) הֻפְלָה לְטוֹבָה עַל פְּנֵי יְחִיעָם הַמֵּת שֶׁנִּדְפַק
(אָמַר בִּתְגוּבָה סַמָּל גַּבִּי לַבֵּן דוֹד מִדּוֹר שֵׁנִי, זֶה אֲנִי הַחַי
הַמִּשְׁתַּמֵּט). אִמּוֹ שֶׁל הַמֵּת מִלְמְלָה בַּ’שִׁבְעָה’: “מָה הָיָה חָסֵר
לוֹ?” (כָּךְ סִפְּרָה לִי אִמִּי בְּקוֹל מִתְמוֹטֵט) וּבְעִנְיָן הַצָלַ”ש אֲנִי
חוֹשֵׁב: לָמָּה לֹא לְהַפְלוֹת אֶת הַחַי עַל הַמֵּת? הִנֵּה יָמִים בָּאִים
וּוַעֲדַת חֲקִירָה תִּבְדֹּק סוֹף סוֹף אֶת הַמִּלְחָמָה: כַּמָּה מֶחְקָרִים נִכְתְּבוּ
עַל אוֹדוֹתֶיהָ, כַּמָּה תְּקָנִים הֻקְצְבוּ לְתוֹלְדוֹתֶיהָ, כַּמָּה חַכִּי”ם נִבְחֲרוּ
כַּמָּה הִשְׁתַּכְּרוּ, כַּמָּה דִּבְּרוּ בְּעַד וְנֶגֶד (שְׁטָחִים מְסֻפָּחִים, תּוֹתָחִים
צְרָכִים, שְׁפָכִים, לְקָחִים, מַהְפָּכִים, רְוָחִים, אֲרוּחוֹת עֶרֶב
חֲגִיגִיּוֹת לַנִּסְפָּחִים) כַּמָּה תֶּזוֹת הוּכְחוּ, כַּמָּה פְּרוֹטֶזוֹת נֶחְתְּכוּ
כְּוִיּוֹת נֶחְרְכוּ, צְעָקוֹת אִמָּא ויָאמָא נִצְרְחוּ, מֵתִים נִשְׁכְּחוּ, וּמִשּׁוּם
כָּךְ טוֹב שֶׁרֹב רֻבָּם שֶׁל הַהֲרוּגִים הֵם חַיָּלִים פְּשׁוּטִים כִּי אֵיךְ
אֶפְשָׁר לַחְקֹר אַלּוּפִים מֵתִים?

בְּתַחֲנוֹת אוֹטוֹבּוּס
מְתַעְתַּעַת בִּי הֲזָיָה
בַּת שְׁלוֹשִׁים. כָּל
פַּעַם יַענְקָהל’ה
שְׁטַיְן (עִם נְמָשִׁים
בְּגֹדֶל עֲלֵי שַׁלֶּכֶת)
מְמַהֵר, מוֹשִׁיט
אֵלַי יָד שֶׁאֶשָּׁאֵר.

(לָמָּה אָהַבְתִּי אוֹתוֹ?
כִּי מֵעוֹלָם לֹא פָּגַע בִּי
הִדְרִיךְ בַּתְּנוּעָה, אֲבָל
שִׂחֵק בְּמַכַּבִּי, לְזַעֲמָהּ
שֶׁל מוֹעֶצֶת הַפּוֹעֲלִים).
שָׁנִים לֹא הִתְרָאֵינוּ
וְאָז, בְּסוֹף מָאי 67
יָשַׁבְתִּי בְּאוֹטוֹבּוּס, הוּא
עָמַד בַּתַּחֲנָה, הוֹשִׁיט
יָד, חַכֵּה, הִתְלַהֵב
לֹא הִסְפַּקְנוּ לְדַבֵּר
הָאוֹטוֹבּוּס נָסַע
שָׁבוּעַ אַחַר כָּךְ
נֶהֱרַג וְדַי. מִי
שֶׁחוֹשֵׁב כִּי
לְמוֹתוֹ הָיָה
שַׁחַר – עוֹד
חַי.