אַחַת לְמֵאָה שָׁנִים הִיא בָּאָה. אִם יִהְיֶה לָנוּ מַזָּל, נַעֲלֶה
עַל סִפּוּנָהּ. זִכְרִי: אָסוּר לְהַבִּיט אָחוֹרָה, אֶת הַמַּבִּיטִים
מַשְׁלִיכִים הַיָּמָּה (כָּכָה לוֹחֲשִׁים שְׁכֵנֵינוּ לַתּוֹר). אֶפְשָׁר
כִּי מַה שֶׁקּוֹרֶה עַכְשָׁו אֵינוֹ דּוֹמֶה כְּלָל לְמַה שֶׁקָּרָה
בֶּעָבָר (וְלָמָּה צְרִיכִים הָיִינוּ לְהַחְלִיט עַל דִּמְיוֹן
[וּמִכָּאן וְאֵילָךְ שׁוּב אֲנַחְנוּ שׁוֹגִים?] סְלִיחָה; אֲנִי כְּבָר
סוֹתֵם אֶת הַפֶּה, לֹא הִתְכַּוַּנְתִּי שׁוּב לְהַפְרִיד בֵּין הָעוֹלָם
לִדְמוּתוֹ). לִקְרַאת הַנְּסִיעָה, אֲמַפֶּה מְחַדֵּשׁ אֶת הָעוֹלָם, וּבְיֶתֶר
פַּשְׁטוּת. הַבִּיוֹגְרַפְיָה הַיְּחִידָה שֶׁלִּי תִּהְיֶה הַבִּיוֹגְרַפְיָה שֶׁלָּהֶם. כָּךְ
אִי אֶפְשָׁר לִטְעוֹת. כְּשֶׁנַּגִּיעַ, אֶצְטָרֵף לְאִרְגּוּן צְדָקָה מְקוֹמִי
יֵשׁ לַעֲזֹר לָעֲנִיִּים, בַּיּוֹם אֶשְׂמַח בְּחֶלְקִי, בָּעֶרֶב אֵלֵךְ
לִשְׁתּוֹת בִּירָה עִם מִתְנַגְּדִים פּוֹלִיטִיִּים, הָאָדָם יִהְיֶה מֶרְכַּז
חַיַּי: קַבַּרְנִיט הַסְּפִינָה, תּוֹרֵם הַכֶּסֶף לְמִבְצַע הַחִלּוּץ הַזֶּה, מְנַהֵל
הָעֲבוֹדָה, הַמְּפַקֵּד, הַמְּחוֹקֵק, אֲנִי (שָׁלֵם, נִפְרָד, עָשִׁיר, עָנִי, אֲנִי
קַיָּם מֵאָז וּמֵעוֹלָם) מַבִּיט בָּךְ עַל הַסִּיפוֹן, זִיק רַצְחָנִי נִשְׁאַר לָךְ
בָּעֵינַיִם, אִשָּׁה שׁוֹתֶקֶת, לֹא שַׂמְתִּי לֵב, אַתְּ מַבְרִיחָה אוֹתוֹ אִתָּךְ
מִכָּאן בַּשֶּׁקֶט הַמְּתַקְתֵּק שֶׁלָּךְ