בְּמָלוֹן עַל שְׂפַת הַמַּיִם נִבְלָע
הַיּוֹם כְּמוֹ שַׁפִּירִית, עָלָה הַלַּיְלָה
כְּמוֹ אֶתֶר, בְּלִי לְדַבֵּר כִּמְעַט
בָּכִית (אֲבָל לֹא הִרְשֵׁיתִי לָךְ
לִבְכּוֹת) שָׁכַבְנוּ (אוֹ כָּכָה אוֹמְרִים
לְזַיֵּן בְּעִבְרִית). הָיִיתִי עָיֵף
מְאוֹד, לֹא יָשַׁנְתִּי יוֹמַיִם
שְׁלוֹשָׁה, עָמַד לִי כְּמוֹ עֶצֶם
יָרֵךְ נְחוּשָׁה, אוֹ אֵיךְ לְתָאֵר אֶת
רֹאשׁ הַצָּב הַנּוֹרָא (פֶמִינִיסְטִיּוֹת
מְבַקְּשׁוֹת לְחָתְכוֹ מִן הַשִּׁירָה)?
נָכוֹן, אֶבְרִי הָרָעֵב הָיָה אָדִישׁ
לְסִבְלֵךְ, מֵיטִיב וּמַכְאִיב כְּאָדוֹן
(וְסוֹפוֹ יָבוֹא לוֹ, אָז מַה?) הִבַּטְתִּי בָּךְ מַבִּיטָה
בּוֹ כְּשֶׁהִתַּרְתִּי אֶת מִכְנָסַי, אַחֲרֵי שֶׁהִתַּרְתִּי אֶת
מִכְנָסַיִךְ, לֹא עָזַרְתְּ לִי, כָּךְ מָחִית וְלֹא הִתְקַלַּחְתְּ
אַחֲרֵי כָּל זֶה, אֲנִי זוֹכֵר, אוּלַי פָּחַדְתְּ שֶׁאֲנִי גַּם רָעֵב
וְשׁוּב מְמַהֵר, אָז הָלַכְנוּ לֶאֱכֹל וְהָיָה קַר גַּם בַּחוּץ
לֹא חִבַּקְתִּי אוֹתָךְ, לֹא נָתַתִּי לָךְ סִימָן אֶחָד שֶׁל
חִבָּה, כְּאִלּוּ הַכֹּל נַעֲשֶׂה מִתּוֹךְ חוֹבָה. (כַּמָּה זְמַן
תֶּאֱרַךְ שֻׁתָּפוּתֵנוּ? תָּמִיד. אֲנִי נִשְׁבָּע). יָכֹלְתְּ
לִמְרֹד? לְמָרֵר בִּבְכִי. לְמָרֵר בִּבְכִי? לְמָרֵר לְעַצְמֵךְ
אֶת חַיַּיִךְ. לְמָרֵר לְעַצְמֵךְ אֶת הָעֶרֶב הַקַּר? הַאִם תִּזְכְּרִי
אֶת הָעֶרֶב הַהוּא לְטוֹבָה? בִּגְלַל הָאֵד
הַדַּק בַּחַלּוֹן בַּבֹּקֶר? בִּגְלַל
הַיְּקִיצָה הַמְּתוּקָה? הַאִם
הֵקַצְתְּ בַּשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁנְתִּי?
הַאִם בָּכִיתָ בְּשָׁעָה
שֶׁיָּשַׁנְתִּי? הַאִם
הֶעֱמַדְתְּ פְּנֵי יְשֵׁנָה
כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי עֵר
וְרָצִיתִי, כַּמָּה רָצִיתִי
לִישֹׁן. (זִכְרִי אֶת הָעֶרֶב הַהוּא
לְטוֹבָה). שִׁשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּשֵׁדִים
שְׁלוֹשָׁה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת וּשְׁלוֹשָׁה כִּבְנֵי אָדָם:
אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים כִּבְנֵי אָדָם, פָּרִים וְרָבִים
כִּבְנֵי אָדָם, מֵתִים כִּבְנֵי אָדָם
(אֲבָל מֵתִים בְּחַיֵּיהֶם רַק בְּנֵי אָדָם)