דַּוְקָא לָלֶכֶת לְחַרְבֵּן
בְּבֵית שִׁמּוּשׁ, וְאַחַר כָּךְ
הַכְּנִיעָה: שֶׁיָּבִיאוּ אֶת הַסִּיר
הַשָּׁטוּחַ, שֶׁכֻּלָּם יִרְאוּ, גַּם
הַבֵּן הַבְּכוֹר, אֵיךְ הָאָב מַהֵר
כָּל כָּךְ תִּינוֹק, וּמְמַצְמֵץ בִּשְׂפָתָיו
לִקְצַת מַיִם, מְבַקֵּשׁ אִלֵּם לְגָרֵד לוֹ
בַּצַּוָּאר, בָּעֹרֶף. קוֹל קוֹרֵא פַּנּוּ
דֶּרֶךְ, הִנֵּה הַנְּשָׁמָה נִשְׁמֶטֶת