1.
אָמַר ר’ חָנִין: “סִימָן גָּדוֹל
מָסַר לָהֶם, מַה יוֹצֵר זֶה יָרֵךְ
מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וְסַדָּן בָּאֶמְצַע, אַף
אִשָּׁה יָרֵךְ מִכָּאן וְיָרֵךְ מִכָּאן וּוָלָד
בָּאֶמְצַע” וּבֵינֵינוּ בְּנֵנוּ, כְּמוֹ רֶחֶם
אֲנַחְנוּ מִתְרוֹצְצִים אַחֲרֵי לֶחֶם

שׁוּב לַיְלָה וְאֵין לָךְ מְנוּחָה, הַצַּעֲצוּעִים
עַל פְּנֵי הַבַּיִת כְּמוֹ פְּרִיחָה (הַטֶּלֶוִיזְיָה
נִשְׁאֲרָה פְּתוּחָה) נִרְדַּמְתְּ לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי מְאֻחָר
מִשְׁמֶרֶת לַיְלָה, תָּקוּמִי בַּזְּרִיחָה, אָקוּם אַחַר
כָּךְ (אֵלֵךְ לָאוּנִיבֶרְסִיטָה, אֲחַזֵּר עַל פִּתְחָהּ
הַשְּׁרִירִי, “מִי הוּא זֶה הַמְּלַמֵּד אֶת שִׁירִי?”)
בָּרְחוֹב הַנִּבְלָע מִכָּאן עַד אֹפֶק
הַיָּם, כֶּלֶב חוּצוֹת זָב מֻגְלָה. לֹא
זֶה מַה שֶׁרָצִיתִי לִכְתֹּב

2.
כָּתוּב: “הַכְּפִירִים שׁוֹאֲגִים
לְטֶרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם
תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל
מְעוֹנָתָם יִרְבָּצוּן, יֵצֵא אָדָם
לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֵב”
בַּמִּלִּים אֲחֵרוֹת: כְּשֶׁנַּרְוִיחַ מַשֶּׁהוּ
נִסַּע לְחֹפֶשׁ (הַבְטָחָה) וּבְבֶטֶן
הַפֶּתֶן כּוֹתְבִים עֲבוֹדָה: “קִרְאוּ
הֵיטֵב אֶת הַשִּׁיר וְכִתְבוּ עַל כְּאֵב
אִירוֹנְיָה, צְוָחָה”. מַמְצִיא הַשְּׁאֵלָה
מְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת מְלֵאָה (וְחֻפְשָׁה אֲרֻכָּה
בְּתַשְׁלוּם) הַבּוֹדֵק מְקַבֵּל מַשְׂכֹּרֶת
חֶלְקִית, הַמְּשׁוֹרֵר לֹא מְקַבֵּל כְּלוּם.

לֹא זֶה מַה שֶׁרָצִיתִי לִכְתֹּב

3.
הַשֵּׁנָה כְּמוֹ סֶלַע וְהָעֲיֵפוֹת
כְּמוֹ יָם מַרְבִּיץ. מוּטָב:
הַשֵּׁנָה כְּמוֹ יָם
וְהָעֲיֵפוּת כְּמוֹ סֶלַע
לֹא יָכֹל לִבְלֹעַ