עַל הַגְּבָעוֹת רִיר
בֹּקֶר אֲפַרְפַּר, גֹּלֶם
הָעוֹלָם יִבְקַע תֵּכֶף
מִתּוֹךְ הַצֶּמֶר הַצּוֹנֵן
לְשָׁעָה, אַחַר כָּךְ שׁוּב
יִמַּס. אַתְּ קָמָה לִסְגֹּר
אֶת הַתְּרִיס שֶׁתַּרְוִיחִי
עוֹד שָׁעָה שֵׁנָה. בַּחֶדֶר
הַשֵּׁנִי יָשֵׁן הַיֶּלֶד, כְּאִלּוּ
הָיָה כָּאן תָּמִיד.

הוּא מְסַכֵּם “פַּעַם, כְּשֶׁהָיָה
קַיִץ”. הִנֵּה הַקַּיִץ עָבַר, הַהוֹוֶה
הִתְכַּוֵּץ לְזִכָּרוֹן כְּמוֹ עַכְבָּר
קוֹפֵץ הוֹוֶה עָבָר
הֹוֶה עָבָר. שִׁירַי
מִתְקַצְּרִים, אֵינֶנִּי
מוּכָן לְסַכֵּם שׁוּם דָּבָר
(אֵינֶנִּי מְסֻגָּל)