יוֹם הֻלַּדְתִּי. שׁוּב התַּצְלוּם הַזֶּה שֶׁל עוֹדֵד סֶגַל מַצְבִּיעַ
אֶל הָאֲדָמָה וְצוֹחֵק צְחוֹק גָּדוֹל. “הֵי, סֶגַל, תַּגִּיד, מַה
הִצְחִיק אוֹתְךָ כָּל כָּךְ?” אֵין טַעַם לִשְׁאֹל. נִשְׁאַר בַּחֶלְקָה
הַצְּבָאִית, סֶגַל שֶׁלָּנוּ. בָּכִינוּ כְּמוֹ יְלָדִים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְבַדָּם
הָלַכְנוּ מִשָּׁם, הִמְשַׁכְנוּ, יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּמוֹ שְׁוָרִים
בַּתֶּלֶם. וְאוּלַי מִי שֶׁאָמְרוּ “בְּמוֹתוֹ צִוָּה לָנוּ אֶת הַחַיִּים”, בֶּאֱמֶת
הִתְכַּוְּנוּ לַשְּׁטוּת הַזֹּאת, וְאוּלַי מִי שֶׁאָמְרוּ “אֲפִלּוּ לִשְׁכַּב עִם
אִשָּׁה לֹא הִסְפִּיק”, גַּם לֹא אָמְרוּ אֶת זֶה מִתּוֹךְ טִמְטוּם, אֶלָּא מֵאִי
יְכֹלֶת לְשַׁעֵר אֶת הַמָּוֶת, וּמִתְּשׁוּקָה לִחְיוֹת, לְהַמְשִׁיךְ בַּתֶּלֶם, לֶאֱהֹב
לְהוֹלִיד, לְהַשְׁמִין, לְקַנֵּא, לַחְלוֹת, לִשְׂנֹא, לִרְדֹּף, לְחַלֵּק שָׁלָל. וּמַה
נֹּאמַר? שֶׁהוּא יָפֶה מֵאִתָּנוּ, בֶּן תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה, הֶבֶל הַטּוֹב? וְגַם
עַכְשָׁו, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ שׁוּב לְשַׁעֵר אֶת מוֹתוֹ, אֵינִי מַצְלִיחַ, לֹא
מַצֵּבָה וְלֹא חוֹרֵי עֵינַיִם, וְלֹא הוֹרָיו הַנִּכְבִּים בְּיִסּוּרִים, אֶלָּא בְּנִי
הַיָּפֶה, הַצּוֹמֵחַ כְּמוֹ עֵץ עַל פַּלְגֵי מַיִם, מִתְקָרֵב בִּצְחוֹק, בַּמְּהִירוּת
שֶׁבָּהּ אֲנִי מִזְדַּקֵּן, לְגִילוֹ שֶׁל חֲבֵרִי הַמֵּת, עוֹדוֹ נִשְׁבָּע לִי לֹא לָלֶכֶת
לַצָּבָא, אֲבָל מִי יָכוֹל לָדַעַת, וַאֲנִי מֵמִיר לְרֶגַע אֶת כָּל הַמִּלִּים שֶׁאָמַרְנוּ
בְּטִמְטוּם חָדָשׁ: “יֶלֶד הוּא לֹא הוֹלִיד, שֶׁיִּצְחַק אַחֲרָיו”, וְאוּלַי גַּם
מִבּוּשָׁה אֵינִי קָם לְחַבֵּק אֶת בְּנִי וְלֹא לְהַזְהִירוֹ שׁוּב מִפְּנֵי הַמְגַיְּסִים
וּבְדִמְיוֹנִי אֲנִי מְחַבֵּק רַק אֶת חֲבֵרִי הַמֵּת, כִּי אֵין שִׁעוּר אַחֵר, וַאֲנִי
מַרְפֶּה כִּי אֵין שִׁעוּר (זֶה כָּל מַה שֶּׁהֶחְכַּמְתִּי בִּקְצֵה הַתֶּלֶם הָאָרֹךְ שֶׁלִּי
בְּחַדְרִי, רָחוֹק מִכָּל מַה שֶּׁאָהַבְתִּי וְחָשַׁבְתִּי וְכָתַבְתִּי)

11.4.2009