כַּלְכָּלָה פְּשׁוּטָה שֶׁל שֶׁקֶט: הָאֶזְרָח הַטּוֹב מַפְקִיד אֶת כַּסְפּוֹ בַּבַּנְק
הַמֶּמְשָׁלָה שׁוֹמֶרֶת עַל הַשֶּׁקֶט בְּעֶזְרַת רֶזֶרְבוֹת מַטָּ”ח יַצִּיבוֹת וּמַה
שֶּׁיּוֹתֵר אֲסִירִים בְּבָתֵּי סֹהַר, צְעָקוֹת לֹא יַפְרִיעוּ אֶת מְנוּחָתוֹ, הֵן
רְחוֹקוֹת, אִמָּהוֹת צְרוּדוֹת לֹא יִשָּׁמְעוּ, הֵן בֵּין גְּדֵרוֹת, לָכֵן צָרִיךְ
מֶמְשָׁלוֹת חֲזָקוֹת, הַרְבֵּה סוֹהֲרִים, הַרְבֵּה חַיָּלִים, הַרְבֵּה תַּיִל, הַרְבֵּה
אַלּוֹת, הַרְבֵּה רוֹבִים, הַרְבֵּה גַּז מַדְמִיעַ, הַרְבֵּה אֲזִקִּים, רֶזֶרְבוֹת הַמַּטָּ”ח
שֶׁלָּנוּ מִצְטַבְּרוֹת בְּעֹפֶר, קְצִיעוֹת, נַפְחָא, מְגִדּוֹ, שָׁאטָה, גָ’לָמֶה, נְוֵה
תִּרְצָה, בְּאֵר שֶׁבַע, אַשְׁקְלוֹן וְעוֹד, וְיֵשׁ מָקוֹם לְעוֹד. חַיֵּינוּ הַשְּׁקֵטִים הֵם
מִכְלְאוֹתֵיהֶם הַנְּעוּלוֹת, פוֹרְט נוֹקְס שֶׁלָּנוּ. (רַק אַל תִּפְּלוּ לָנוּ פִּתְאֹם
בַּשֶּׁבִי, מוּטָב כְּבָר שֶׁתָּמוּתוּ, כְּלוֹמַר, מִבְּחִינַת הַמְּחִיר, כַּלְכָּלָה פְּשׁוּטָה שֶׁל
שֶׁקֶט). אֲבָל אֵיזֶה מִין שִׁיר זֶה, שׁוֹאֵל הָאֶזְרָח הַטּוֹב, אֲפִלּוּ חֲרוּזִים אֵין כָּאן
וְשִׁיר הֲרֵי נִכְתָּב לָעַד. וּבֶאֱמֶת, הַשִּׁיר, גַּם אַתְּ שׁוֹאֶלֶת, כַּמָּה זְמַן יַחְזִיק מַעֲמָד
וַאֲנִי בַּלַּיְלָה הַזֶּה מִתְעַקֵּשׁ לִהְיוֹת אִידְיוֹט, לִשְׁאֹל לְאָן נֶעֱלְמוּ נְעוּרָיו שֶׁל גִּלְעָד
אֲפִלּוּ אִם הַשִּׁיר הַזֶּה לֹא יַחְזִיק מַעֲמָד, תַּגִּידוּ לִי, מָה עִם נְעוּרָיו שֶׁל גִּלְעָד?
זוֹכְרִים אֵיךְ הֶחְזִירוּ אֶת אֵהוּד וְאֶלְדָּד, אֵיזֶה מְחִיר שֶׁשִּׁלְּמוּ רֹאשׁ הַשַּׁבָּ”כּ וְרֹאשׁ
הַמּוֹסָד, רָחוֹק מֵעֹפֶר, בֵּין גְּדֵרוֹת, רָחוֹק מִמְּגִדּוֹ, בֵּין גְּדֵרוֹת, רָחוֹק מִקְּצִיעוֹת
בֵּין גְּדֵרוֹת, רָחוֹק מִנַּפְחָא, בֵּין גְּדֵרוֹת, רָחוֹק מֵאַשְׁקְלוֹן, בֵּין גְּדֵרוֹת, מְמַלְמֶלֶת
אִמּוֹ שֶׁל נִיהַאד, אוֹ סוּהַאד, אוֹ רִיאַד, אוֹ מוּרַאד, אוֹ עָלִי, לֹא לֹא, הַבֵּן שֶׁלִּי
לֹא לַחֹפֶשׁ נוֹלַד. עַכְשָׁו תָּאֲרִי לָךְ, אִלּוּ כָּתַבְתִּי שִׁיר עַל רוֹן אָרָד, עוֹד לִפְנֵי
שֶׁגִּלְעָד נוֹלַד, מִי הָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ הַיּוֹם, אֲבָל הַסְּטִיקֶר, דַּוְקָא הוּא, מַחְזִיק
מַעֲמָד, כִּי רוֹן אָרָד בַּסְּטִיקֶר שָׂרַד. נוּמָה נוּמָה נוּם, גִּלְעָד

‘הארץ’, “תרבות וספרות”, 10.7.2008