הִנֵּה הַקּוֹמְבַּיְן הַגָּדוֹל שֶׁלָּנוּ, מְחַכֶּה כְּמוֹ תֵּל כֵּהֶה, קֵרֵחַ
בַּלַּיְלָה, בַּגֶּשֶׁם, נוֹטֵף מַיִם צְלוּלִים, וּבַבֹּקֶר בּוֹהֵק וְטָהוֹר
מְחַכֶּה, בָּאָבִיב מְסַנְוֵר כְּמוֹ אֲגַם, בַּקַּיִץ יִלְהַט, מְחַכֶּה
לְתוֹרוֹ, לִפְעָמִים מְנוֹעוֹ הַשָּׁקֵט מִתְנַעֵר, מְגַרְגֵּר בִּזְהִירוּת
וְרוֹעֵד מִתְּשׁוּקָה לָצֵאת כְּבָר, לָצֵאת, לִזְחֹל עַל קַרְקַע
מְכֻסַּת רְמָשִׂים, שִׁפְחַת הַגָּאוֹן, אֶלָּא טֶרֶם הִגִּיעַ הָרֶגַע
דּוֹמֵם הוּא מַמְשִׁיךְ לְחַכּוֹת עַד יוֹמוֹ הַגָּדוֹל, אֲשָׁכֵי הַבַּרְזֶל
שֶׁל רִבּוֹן הַמָּקוֹם, לְכַסּוֹת אֶת הַכֹּל בְּעוֹפֶרֶת. רִגּוּשׁ חוֹלֵף
אוֹתָנוּ כְּמוֹ חֶרְמֵשׁ, גּוּף חָלוּל מְחַכֶּה שֶׁתֻּכְנַס בּוֹ קְצָת
נֶפֶשׁ, כְּמוֹ אֲוִיר לְאַבּוּב הַמְנַגֵּן הִמְנוֹנוֹת לַקָּצִיר. אֶל הָרְחוֹבוֹת
נֵצֵא, אֶל הַשָּׂדוֹת נָבוֹא, נֵס תְּחִיָּתוֹ שֶׁל בְּשָׂרֵנוּ הַמַּק, הִנֵּה
הוּא עוֹקֵר מִמְּקוֹמוֹ, כְּמוֹ זַחַל עֲנָק, לְהָבִיא אֶת שְׁלָלוֹ, עֲשַׁן
הָאֶגְזוֹז וְרֵיחַ הַגְּרִיז, קְטֹרֶת קְדוֹשָׁה שֶׁל פֻּלְחָן, וִילָדֵינוּ
הוֹלְכִים אַחֲרָיו, חִכּוּ לוֹ שְׁקֵטִים בִּמְקוֹמָם, עוֹטֵי חוֹל
וַחֲגוֹר, עָרְלַת מַצְפּוּנָם נִכְרְתָה, וּמִי שֶׁפּוֹחֵד, כּוֹבֵשׁ אֶת
פְּחָדָיו, וּמִי שֶׁדּוֹאֵג מִתְבַּיֵּשׁ, מִי שֶׁיֵּבוֹשׁ מִתְגַּבֵּר, זֶה
הַזְּמַן הַגָּדוֹל שֶׁל חַיֵּינוּ, לַגּוּף יֵשׁ פִּתְאֹם מַשְׁמָעוּת רוּחָנִית.
וּכְשֶׁהַיְבוּל נִפְלָט, אֲנַחְנוּ שׁוֹתְקִים, הָרַמְקוֹלִים מְדַבְּרִים
בִּמְקוֹמֵנוּ, דָּם הוֹלֵם בֶּחָזֶה, זוֹרֵם מִפִּיּוֹת שַׁדְרָנִים, סַדְרָנִים.
רְאוּ אֶת עַמֵּנוּ הַגֵּא, אִשָּׁה עֲקָרָה צוֹעֶקֶת: יָלַדְתִּי. רֹנִּי עֲקָרָה
לֹא יָלָדָה, לְכִי לְלַקֵּט אַחֲרֵי הַקּוֹמְבַּיְן