לֹא כֶּלֶב בּוֹדֵד אֲדֹם
לָשׁוֹן אוֹ זֶרֶג, כְּשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל עַל גּוּפִי
אֲנִי מֵבִין שֶׁאֲנִי יוֹתֵר מְלוּנָה
רֵיקָה וּפְעוּרָה
וְלֹא עָפִים מִמֶּנָּה עֲטַלֵּפִים
בַּלַּיְלָה, לֹא נוֹדֵף מִמֶּנָּה רֵיחַ
רַע אוֹ טוֹב, “הָיָה כָּאן נַעַר”
אוֹמֵר הַגּוּף שֶׁלִּי, “וְהָלַךְ”