1.
עַל גַּעֲגוּעַי לְמִישֶׁהִי שֶׁאָהַבְתִּי וְהָלְכָה, כָּתַבְתִּי:
“קוּרֵי הַכְּבִישִׁים מְכַסִּים עַל עֲזוּבַת הָאָרֶץ שֶׁבֵּינֵינוּ”
וּבְאוֹתוֹ הַסֵּפֶר הִתְגַּעֲגַעְתִּי אֵלֶיהָ
אוֹ אֶל מִישֶׁהִי אַחֶרֶת רַק בְּאַרְבַּע שׁוּרוֹת:
“הַגַּעֲגוּעִים עָשׂוּ אוֹתִי עָיֵף מְאֹד
כְּאִלּוּ אֵין לִי שׁוּם מָקוֹם לָנוּחַ
כְּאִלּוּ הַמָּקוֹם הַיְחִידִי שֶׁנַּחְתִּי בּוֹ
הָיָה אֶצְלֵךְ, בְּתוֹךְ הַגּוּף”
(כְּמוֹ פְּרָחִים מְיֻבָּשִׁים בְּתוֹךְ סְפָרִים, מִכָּל
כָּךְ הַרְבֵּה יִסּוּרִים נִשְׁאֲרוּ שְׁנֵי שִׁירִים
קְצָרִים, הִנֵּה נֶחָמָה לְאוֹהֲבִים צְעִירִים)

2.
מִקֵּץ שְׁלֹשִים שָׁנָה, אֲנִי מֵיטִיב לְהִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי גַּעֲגוּעִים. חֲזִיר
הַלֵּב, וָרֹד וְרַכְרוּכִי, הֲרֵי כֻּסָּה בְּמֵעֵין פַּרְוָה דּוֹקֶרֶת, וּכְבָר
לָמַדְתִּי אֵיךְ גַּעֲגוּעִים הֵם מְנוּחָה אַחַת וִיחִידָה שֶׁבֶּאֱמֶת הִכַּרְתִּי
שֶׁאֲנִי מַכִּיר: הַגּוּף מַמְתִּין בְּסַבְלָנוּת שְׁקֵטָה וְדַי לוֹ בְּזִכְרוֹן
שָׁדַיִךְ, וְאֵיבָרַיִךְ שֶׁאֶת שְׁמָם אֵין לְהַזְכִּיר, כְּמוֹ גַּם אֶת שְׁמֵךְ
שֶׁאָסוּר לִי לְהַזְכִּיר, וְלֹא לְהַצְמִיד לִדְמוּתֵךְ אֶת שִׁיר הַגַּעֲגוּעִים
הַזֶּה, הַלִּפְנֵי-אַחֲרוֹן, שֶׁאֲנִי כּוֹתֵב לְסֵפֶר הַהֵעָדְרוּת שֶׁל הָאֲהָבוֹת
הָאֲסוּרוֹת, הַלֹּא-נִזְכָּרוֹת, הָאֲרוּרוֹת, וּשְׁמָן הָרַע נִכְתָּב בִּלְשׁוֹן סְתָרִים
מְאַיֶּמֶת לְהָטִיל דֹּפִי בְּהוֹרִים, בִּבְנֵי זוּג, בִּילָדִים, אֲפִלּוּ בַּנְּכָדִים
וְכַאֲשֶׁר תָּבוֹאִי, גַּעֲגוּעַי אוֹמְרִים לִי כָּךְ לָנוּחַ, תִּפְשְׁטִי אֶת כָּל בְּגָדַיִךְ
הַמְהֻגָּנִים, בְּלִי שָׁהוּת בֵּין בֶּגֶד לְבֶגֶד, גַּם הַבְּגָדִים הַתַּחְתּוֹנִים, גַּם
עֲגִילִים תָּסִירִי בָּאוֹר, וּמַחְרוֹזוֹת (לֹא אֶת טַבַּעַת נִשּׂוּאַיִךְ, הִיא לֹא
תֹּאבַד בְּלָאו הָכֵי בַּמִּטָּה הַזָּרָה, הָאֶצְבַּע כְּבָר שְׁמֵנָה מִדַּי) וְלֹא
תְּצַפִּי שֶׁאֶהְיֶה מְנֻמָּס, אוֹ אֲשׂוֹחֵחַ אִתָּךְ עַל דָּא וְעַל הָא, וְלֹא
אֲסַפֵּר לָךְ אָנֶקְדוֹטוֹת מִן הַיָּמִים שֶׁחָלְפוּ, מֵאָז נִפְגַּשְׁנוּ כָּאן
בָּאַחֲרוֹנָה, אִפּוּק שֶׁל כֶּלֶב בַּיִת מְאֻלָּף הֵן אֵין לִי, וְאַחֲרֵי כָּל
זֶה, אַחֲרֵי הָעֹמֶק, הַזֵּעָה, הָרַעַשׁ, הַדְּמָמָה הָעֲדִינָה, בַּזְּמַן שֶׁעוֹד
נוֹתַר עַד שֶׁתָּשׁוּבִי לִשְׂפָתֵךְ הַהֲגוּנָה, לְמַעֲשַׂיִךְ הַחֲשׁוּבִים, לְחַיַּיִךְ
הַטּוֹבִים, לָאֲרוּחוֹת, לָעוֹבְרִים אֶת בֵּיתְכֶם וְשָׁבִים, נִסְתַּתֵּר עוֹד מְעַט
מִפְּנֵי הַשָּׂפָה שֶׁאֵינָהּ יוֹדַעַת לָשֵׂאת, אוֹתָנוּ, וְאֶת מַעֲשֵׂינוּ, בְּלִי
לְחַלֵּל אֶת הַקָּדוֹשׁ וּלְקַדֵּשׁ אֶת הַחֻלִּין בְּעִרְבּוּבְיָה שֶׁכֻּלָּהּ אֱמֶת
וְשֶׁקֶר, וּלְחַלְּצֵנוּ מִתּוֹכָהּ – לְעוֹלָם לֹא נוּכַל בְּמִלִּים, וְהַזְּמַן שֶׁכְּבָר
גָּזַל מֵאִתָּנוּ אֶת חִוְרוֹנִי, אֶת רְזוֹנִי, אֶת בְּתוּלַיִךְ, אֶת עוֹרֵךְ הַמָּתוּחַ
אֶת פּוֹרִיּוּת רַחְמֵךְ, אֶת יְפִי עֲלוּמַיִךְ, אֶת כָּל הַשָּׁנִים שֶׁלֹּא טָרַחְתְּ
לָבוֹא אֵלַי וְלוֹמַר לִי, לִי, וְלֹא לַאֲחֵרַיִךְ: הִנְנִי, אֲנִי מִתְפַּשֶּׁטֶת, גַּם
אִם אֲנִי מִתְרַפֶּטֶת, אִם תֹּאמַר הִתְפַּשְּׁטִי, וְאֶתְלַבֵּשׁ אִם תֹּאמַר
הִתְלַבְּשִׁי; אֲבָל לֹא אֵלֵךְ עוֹד מִמְּךָ, לֹא אֵלֵךְ, לֹא אֵלֵךְ, לֹא אֵלֵךְ.

3.
הִנֵּה הַזְּמַן, תַּלְיָן,
מַקִּישׁ בַּדֶּלֶת. אֵינֶנּוּ
יוֹדְעִים עוֹד הֵיכָן וּמִי
הַנִּדּוֹן, אֲבָל אֵי שָׁם
מִישֶׁהוּ נִקְרָא לָצֵאת, סֵדֶר
הוּא סֵדֶר וְיֵשׁ לִהְיוֹת
מוּכָן, הִגִּיעָה הָעֵת, עִנְיָנִי
כְּמוֹ חַדְרָנִית-מָלוֹן רוֹמֶזֶת
לְפַנּוֹת כְּבָר אֶת הַחֶדֶר
שְׁלֹש שְׁעוֹתֵיכֶם חָלְפוּ מִזְּמַן
(חָלְפוּ עוֹד לִפְנֵי בּוֹאֲכֶם לְכָאן

זְמַן לַחְזֹר אֶל סֵפֶר הָעֵדֶר
לְצַיֵּת לָרוֹעִים, לִרְשֹׁם
זַכָּאִים לְקִצְבָּאוֹת, צַוָּאוֹת)
זֶהוּ שִׁיר גַּעֲגוּעִים.