“אַל תִּהְיִי נֶפֶשׁ, הֲיִי גּוּף”, הוּא אָמַר לָהּ בְּבוּז שֶׁל גֶּבֶר, מִיָּד
בַּהַתְחָלָה. “אַל תְּדַבֵּר עַל הַגּוּף, דַּבֵּר עַל הַלֵּב”, אָמְרָה לוֹ
אֲחוּזַת חַלְחָלָה. “הַנֶּפֶשׁ הִיא מַחֲלָה”, אָמַר לָהּ, “הֲיִי גּוּף
אִם אַתְּ רַק יְכוֹלָה, בְּלִי בֶּהָלָה, הַגּוּף הוּא נַחֲלָה שֶׁלָּךְ, רַק
כָּכָה נֶצַח הַבְּתוּלָה שֶׁבָּךְ לֹא יְשַׁקֵּר, אַל תִּהְיִי נֶפֶשׁ, זֶה הַכֹּל
לֹא יוֹתֵר, שׁוּם תְּפִלָּה, בְּעֶצֶם אַף מִלָּה, הֲיִי גּוּף, אַתְּ יְכוֹלָה
אַתְּ יְכוֹלָה, אַתְּ יְכוֹלָה”

“מִן הַפֶּתַח הַזֶּה, שָׁם לְמַטָּה”, לְבַסּוֹף נֶעֶתְרָה לוֹ, “מִקְּצֵה
הַמְּחִלָּה, כְּשֶׁאַתָּה מִתְכּוֹפֵף, אַתָּה רוֹאֶה אֶת תַּחְתִּית הַבְּאֵר?
בַּקַּרְקָעִית הָאֲפֵלָה הַהִיא, אֶצְלִי בַּלֵּב, לְמַעְלָה, שָׁם אַתָּה יוֹשֵׁב
לֹא רַק מִשְׁתַּקֵּף, בָּרֶחֶם שֶׁלִּי, בַּלֵּב, אַתָּה מִצְטַנֵּף, מַכֶּה בִּכְלֵי
הַדָּם שֶׁלִּי כְּמוֹ מְתוֹפֵף. אֵיפֹה הָיִיתָ כָּל חַיַּי, שֶׁכָּךְ אַתָּה יוֹשֵׁב
וּמְדוֹבֵב אוֹתִי לִכְתֹּב אוֹתִי עָלַי אוֹתִי עָלַי?”

“חַיַּי הֵם כָּרֶגַע שֶׁלָּךְ, אֲבָל הַרְבֵּה לִפְנֵי כֵן כְּבָר לָמַדְתִּי
לִכְתֹּב אֶת הַשִּׁיר, אֲנִי נִבָּט מִתּוֹךְ הָרֶחֶם הַשּׁוֹטֵף (טוֹב,
טוֹב, בְּסֵדֶר, הַלֵּב), מִפִּי הַבְּאֵר הַמְטַפְטֵף, נוֹטֵף, כְּמוֹ גֹּלֶם
שָׁם תָּקוּעַ יָפֶה, לְרֶגַע הָיִיתִי תּוֹלַעַת, אַחַר כָּךְ אֶתְעוֹפֵף
כְּמוֹ פַּרְפָּר מְרַפְרֵף קְצָת, וְכָךְ גַּם אֶסָּפֶה”