לוּ רַק יָכֹלְתִּי
לְקַנֵּן בָּךְ כְּמוֹ חֶרֶק
בְּתוֹךְ פֶּרַח, לִהְיוֹת
חֵלֶק מִמֵּךְ, הָיִיתִי
מְוַתֵּר עַל כְּנָפַי, אֲבָל
אַבְקָנַיִךְ לֹא לִי, אֵינֶנִּי
עַצְמֵךְ וְלֹא בְּשָׂרֵךְ וּבְלִי
כְּנָפַי יִמְעַךְ אוֹתִי חִבּוּק
הָאֵם לִילָדֶיהָ, אוֹ בַּעֲלָהּ
אוֹ גֶּבֶר אַחֵר מִגְּבָרֶיהָ
(מְדֻבָּר בִּרְכוּשָׁהּ הַפְּרָטִי
לֹא בְּנַפְשָׁהּ, בְּשָׁדֶיהָ)