הוּא: אֲנַחְנוּ כֵּן יָפִים. לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ עֲיֵפִים
יְלָדֵינוּ מְמִיתִים בַּלֵּילוֹת רַק אֶת מִי שֶׁצָּרִיךְ
חוּץ מִטָּעֻיּוֹת, אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר אֲנַחְנוּ
יָפִים. בֶּחֳדָשִׁים הָאַחֲרוֹנִים אֲנַחְנוּ מִצְטוֹפְפִים
מַקְשִׁיבִים לְקוֹל הַנְּשָׁמָה הַמְפַכָּה, חָשׁוּב לְהַקְשִׁיב
לַנְּשָׁמָה בִּזְמַן מִלְחָמָה, כִּי אֲנַחְנוּ יָפִים, יָפִים, יָפִים.
אָז מָה אִם אֲנַחְנוּ קַרְנָפִים? לְהִתְקַרְנֵף זֶה כְּמוֹ
לְהִתְחַנֵּף בִּשְׁבִיל קִדּוּם בָּעֲבוֹדָה, רַק יוֹתֵר פָּאסִיבִי
יוֹתֵר חֻלְשָׁה, פָּחוֹת בּוּשָׁה, פָּחוֹת וּפָחוֹת בּוּשָׁה.

הִיא: וּבְכָל זֹאת בְּעִנְיַן הַדָּם הַנִּשְׁפָּךְ – חֲבָל.
אֵיפֹה הֵם כָּל הַכַּדִּים שֶׁמָּכְרוּ מֵהֶם חָלָב, מִבַּיִת
לְבַיִת, אֶפְשָׁר הָיָה לֶאֱסֹף בָּם אֶת הַדָּם, כָּל כָּךְ
הַרְבֵּה זְקוּקִים לְעֵרוּי בִּגְלַל מַחֲלָה, וּכְדַאי לְהָקִים
גַּם בַּנְק אֵיבָרִים, כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מְחַכִּים לְהַשְׁתָּלָה
וְזֶה גַּם מַה שֶּׁיְּשַׁפֵּר אֶת תַּדְמִיתוֹ שֶׁל הַקָּרְבָּן,
עִם כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֵיבָרִים בְּתוֹכֵנוּ, נִהְיֶה כֻּלָּנוּ
יוֹתֵר זְהִירִים, מַה גַּם שֶׁמִּסְפָּרָם יִקְטַן.

אֲנִי: רַק אֶת בְּנִי שֶׁאַצִּיל. אַל תִּהְיֶה קַל, וְאַל תִּהְיֶה
גַּס, וְגַם לֹא טַיָּס, מַה שֶּׁעוֹשֶׂה קַלְגַּס בְּחֹדֶשׁ, עוֹשֶׂה
טַיָּס בְּגִיחָה אַחַת עַל עִיר שֶׁיְּלָדֶיהָ צוֹוְחִים מִפַּחַד
שָׁנִים. וּבְמִלְחָמָה בֵּין כּוֹבְשִׁים לְמוֹרְדִים, בְּנִי, הֱיֵה עִם
הַבּוֹגְדִים. שְׁמַע אֶת קוֹל אֲבוֹתֶיךָ הַיְּהוּדִים.

וְאָמַר הַצַּלָּף הַיּוֹשֵׁב עַל הַסֶּלַע:
עַכְשָׁו תָּבִיאוּ אֶת נֶלְסוֹן מַנְדֶלָה