שְׁמֵי חָלָב תְּלוּיִים כְּסָדִין
מִחוּץ לְחַלּוֹנֵנוּ, רֵיחַ הֶחָלָב
נוֹדֵף בַּחֶדֶר מֵעוֹרְךָ הַלָּבָן, שַׁד
אִמְּךָ מִצְטַמֵּק אֶל גְּרוֹנְךָ, שְׂעָרִי
חוֹמֵק אֶל רֹאשְׁךָ, חַיַּי
מִתְבַּזְבְּזִים. שָׁעוֹת אֲנִי יוֹשֵׁב
מַבִּיט בְּךָ כְּמוֹ תִּינוֹק מַבִּיט בִּפְנֵי
אָדָם, עַיִן בְּעַיִן. מַה אֲנִי יוֹדֵעַ? כֵּן, הַיֵּשׁ
בָּא מִן הָאַיִן (מְקוֹם הַנְּשִׁימָה הַנְּשָׁמָה) אֲבָל
לְאָן יָבוֹא הַיֵּשׁ? כָּל בֹּקֶר אֲנִי קָם דָּבָר
רִאשׁוֹן בָּא אֶל חַדְרְךָ לִשְׁמֹעַ
אֶל פְּעִיּוֹת הַיְּנִיקָה שֶׁלְּךָ, אַחַת
אַחַת, לְרוֹקֵן אֶת רִגְעֵי
חַיַּי לְתוֹךְ יְמֵי חַיֶּיךָ (וּכְשֶׁתִּגְדַּל, בַּקַּשׁ
שָׁלוֹם בְּנִי, גַּם מֵרוֹדְפֶיךָ)
יום שני, אוגוסט 14, 1995