בִּכְפָר קָטָן אֶחָד בִּצְפוֹן אִיטַלְיָה
בְּעֵמֶק בָּהִיר כְּמוֹ אֲגַם, בִּכְפָר שֶׁשְּׁמוֹ
‘שָׂדֶה אָדֹם’, לְמַרְגְּלוֹת שָׁלֹש פְּסָגוֹת
מַמָּשׁ לְיַד הַכְּנֵסִיָּה, בַּחֲנָיָה, אֲנַחְנוּ שְׁנֵי
זָרִים, דּוֹבְרֵי עִבְרִית, וּמַחְלִיפִים מֵידָע
אֵיפֹה אֲנִי עוֹבֵד? נוּ, בְּ”הָאָרֶץ”. וְהוּא?
פֶּנְסְיוֹנֶר שֶׁל אָלִיאַנְס צְמִיגִים. כֵּן, “הָאָרֶץ”
דַּוְקָא הוּא עִתּוֹן נִפְלָא, הַכַּלְכָּלָה, בִּכְלָל
זֶה מַשֶּׁהוּ, אֲבָל בִּגְלַל שְׁנֵי אֵלֶּה, לֹא זוֹכֵר
אֶת שְׁמָם כָּרֶגַע, אֵלֶּה שֶׁכָּתְבוּ עַל הָעֲרָבִים
אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִפְסִיקוּ, הוּא וְאִשְׁתּוֹ
אֶת הַמִּנּוּי, חוּץ מִזֶּה שֶׁהָעִתּוֹן יָקָר מִדַּי. אָז
“יְדִיעוֹת אַחֲרוֹנוֹת”? לֹא, לֹא, לֹא. “יְדִיעוֹת
אַחֲרוֹנוֹת” מְקַבְּלִים בְּיוֹם שִׁשִּׁי בְּתַחֲנַת דֶּלֶק
כְּשֶׁמְּמַלְּאִים, אֲבָל “מַעֲרִיב” דַּוְקָא רְצִינִי, וְגַם
הָיָה מִבְצָע, אָז עָבְרוּ, וּבְכָל זֹאת, “הָאָרֶץ” בֶּאֱמֶת
נִפְלָא, הוּא מִתְנַצֵּל. עָנָן כְּמוֹ יוֹנָה יוֹרֵד עָלֵינוּ, וְקַר
אִשְׁתּוֹ קוֹרֵאת לוֹ לֶאֱכֹל, וּבַיּוֹם הוּא לֹא אוֹהֵב
לִנְהֹג כִּי הִיא מְעִירָה לוֹ עַל כָּל דָּבָר. עֶרֶב יוֹרֵד
לְאַט עַל צוּקֵי פְרִיוּלִי מִדָּרוֹם לָנוּ, וְעַל הַפִּסְגָּה
הָאוֹסְטְרִית מִצָּפוֹן לָנוּ וְעַל הָהָר הַסְּלוֹבֶנִי מִמִּזְרָח.