וּבַלֵּילוֹת הָהֵם עָלְתָה
בָּאָב הַמְגֻיָּס רֵיקוּת
מְעִיקָה, עַד שֶׁהִתְחַשֵּׁק
לוֹ לִפְעָמִים לִבְכּוֹת
כְּאִלּוּ הָיְתָה הַנֶּפֶשׁ
שַׁלְפּוּחִית תּוֹפַחַת
בִּפְנִים, וְאִי אֶפְשָׁר
לְפוֹצְצָהּ אֶלָּא בְּבֶכִי
צַוְחָנִי סוֹחֵף, מְכֹעָר
דּוֹחֶה, אוֹ-אָז הָלַךְ
לְטַלְפֵן לִבְנוֹ, אוֹ
לְאִשְׁתּוֹ, אוֹ לְנָשִׁים
זָרוֹת, כִּי לִבְכּוֹת לֹא
יָדַע, שָׁכַח, כָּל כַּמָּה
שֶׁנִּסָּה, לֹא הִצְלִיחַ
לֹא נִזְכַּר, וְאֵיךְ זֶה
שֶׁלִּרְכֹּב עַל אוֹפַנַּיִם
לֹא שׁוֹכְחִים, אֶת שְׂפַת
אִמֵּנוּ לֹא שׁוֹכְחִים, אֲפִלּוּ
לְהַשְׁתִּין בְּפַרְהֶסְיָה
מַצְלִיחִים וְלִבְכּוֹת לֹא