אָדָם יוֹצֵא לַחֹשֶׁךְ
מִפֶּתַח אָפֵל וְחָלוּל
צוֹעֵד, מוֹעֵד, נוֹשֵׁף
אֵד. גַּם הַבָּתִּים
נוֹשְׁפִים עֲרָפֶל,
כְּמוֹ עֵינֵי הֶחָתוּל.

חוֹזֵר הַבַּיְתָה, לֹא כּוֹתֵב
שִׁירִים, לֹא קוֹרֵא
שִׁירִים, מַאֲמָרִים אֵיךְ
לֹא לִכְתֹּב שִׁירִים
אֵיךְ לֹא לִקְרֹא
רוֹצֶה לְהֵרָאוֹת
בְּלִי לִרְאוֹת לִהְיוֹת
מַבָּט

אֵי שָׁם מָצְאוּ גְּוִיָּה, נָתְנוּ
לָהּ שֵׁם, עֵינֵי הַחַיּוֹת
מְמַלְּאוֹת אֶת הָעוֹלָם
בַּחֲשֵׁכָה כְּמוֹ אַמְבָּט
סְתָם, נִסְתַּם הַזִּכָּרוֹן

לא הַמָּוֶת מַבִּיט בָּנוּ
בְּאֶלֶף עֵינַיִם, אֲבָל
הָעִוָּרוֹן