שיר למתַרְגֶלת

גַּם הַלַּיְלָה תַּרְגְּלִי אֶת אֵינוּתוֹ. הִנֵּה הַנַּעַר
עוֹד לֹא הָיִית כְּשֶׁצֻּלַּם. תּוּכְלִי לִשְׁמֹר
עַל הַתְּמוּנָה, מַזְכֶּרֶת לְיָמִים שֶׁלֹּא יִהְיֶה.
מִדָּה שֶׁל צֶדֶק יֵשׁ בְּהֵעָדְרוּת כָּזֹאת: שָׁנִים
רַבּוֹת הָיָה הוּא בְּעוֹלָם בּוֹ לֹא הָיִית (וְכָךְ
הוּא מְתַרְגֵּל גַּם לְעַצְמוֹ טְרִיוְיָאלִיּוּת כָּזֹאת
בּוֹטַחַת) וְאַתְּ תִּהְיִי שָׁנִים רַבּוֹת כָּאן
בְּעוֹלָם בּוֹ הוּא כְּבָר לֹא יִהְיֶה. הַמִּפְגָּשׁ
דּוֹהֶה, הָאַהֲבָה הָפְכָה תַּרְגִּיל בְּשִׁכְחָה
הַסֵּבֶל – תַּעֲנוּג שֶׁל הַכֹּחַ לִמְחֹק לִכְתֹּב
מֵחָדָשׁ עַל הַנִּזְכָּר, לַהֲרֹג אֶת הַדָּם הַחַם
בְּדָם קַר

יוֹקֵד פִּיךְ הַפָּעוּר בַּלַּיְלָה הַזֶּה, עֲוִית
אַחַת, רָאִיתִי בַּחֲטָף, מִזְּמַן, בַּחֹשֶךְ, אוֹ
בָּאוֹר, אֵינִי זוֹכֵר. לֹא, לֹא הַפֶּה, חָלָל בֵּין
שְׂפָתַיִךְ, נִפְעֲרוּ כְּמוֹ צְעָקָה, לָחַשְׁתְּ מִשְׁפָּט
קָצָר, שֵׁם וּבְתוֹסֶפֶת ‘אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ’, וְאֵין
לִזְכֹּר כְּבָר אֵיךְ נִגַּנְתְּ אוֹתוֹ וְאֵיךְ לִעְלַעְתְּ
אֶת הַמִּלִּים, אֲבָל אֶת שֶׁלֶד הַגְּנִיחָה הַזֶּה אֲנִי
רוֹצֶה לִזְכֹּר, לֹא אֶת הַמִּלִּים (לָחַשְׁתְּ אוֹתָן
לַאֲחֵרִים מֵאָז, גַּם זֶה הֲרֵי תִּרְגּוּל, בָּעוֹר
הַמַּאֲדִים טוֹבְעִים גַּעְגּוּעִים כְּמוֹ בָּעוֹר הַכָּחֹל
טוֹבְעִים קַעֲקוּעִים), הַקּוֹל נִשְׁכַּח, הַגּוּף כְּבָר
רַךְ, הַנֶּדֶר נִזְנַח, בְּשַׂר הָרוּחַ נִסְרַח, גּוּפֵךְ נִפְרַד
מִגּוּפִי, גּוּפִי אָבַד מִגּוּפֵךְ, גּוּפִי כְּבָר לֹא כְלוּם
לְאַט לְאַט אַתְּ מִתְרַגֶּלֶת לִדְמוּתִי כְּמוֹ לַתַּצְלוּם
פָּחוֹת. כָּךְ אַתְּ מְתַרְגֶּלֶת אֶת מוֹתִי, אֲבָל הַבִּיטִי
בְּתַצְלוּם הַנַּעַר: כָּכָה עוֹבְרוֹת הַשָּׁנִים, כָּכָה עָבְרוּ
הַשָּׁנִים, כָּךְ יַעַבְרוּ הַשָּׁנִים. פַּרְסוֹת סוּסִים דּוֹרְסִים
הַזְּמַן, שִׁנֵּי כְּלָבִים נוֹשְׁכִים הַזְּמַן, הַדָּם הַזֶּה, הַלֹּא
נִרְאֶה, הָרַעַשׁ הַלֹּא נִשְׁמָע, מְרַסְּקִים אֶת הַקַּו הַדַּק
שֶׁהִתְפַּצֵּל מִפָּנַיִךְ לְרֶגַע. נִפְגַּשְׁנוּ רַק לְרֶגַע אֶחָד בֵּין
הַזְּמַן שֶׁלֹּא הָיִית לַזְּמַן שֶׁלֹּא אֶהְיֶה

הַבִּיטִי בַּתַּצְלוּם, וְעַכְשָׁו תַּרְגְּלִי: הָיִיתָ, לֹא הָיִיתִי
לֹא תִּהְיֶה, גַּם אֲנִי לֹא אֶהְיֶה. אַל תִּבְכִּי, לֹא
אֶבְכֶּה, לֹא נִבְכֶּה, מַחֲקִי אֶת דְּמוּתִי, נַשְּׁקִי אֶת
פָּנַי בַּתַּצְלוּם, עַכְשָׁו צַחֲקִי, שׁוּב חִשְׁקִי אֶת שִׁנַּיִךְ
שֶׁלֹּא אֶשְׁמַע, אִם נִשְׁמַעְתִּי, שֶׁלֹּא אֶרְאֶה, אִם
נִרְאֵיתִי. כָּךְ בְּדִיּוּק לֹא אֶהְיֶה, לֹא נִהְיֶה